מאגר סיפורי מורשת

השם הפרטי שלי הוא ציפורה. הוריי קראו לי בשם זה כי סבתא שלי מצד אבי נקראה פייגה וגם סבתא שלי מצד אמי נקראה פייגה. פייגה באידיש פירושו – ציפור, ולכן שמי ציפורה בעברית.

יש לי כמה כינויים: רוב בני המשפחה וחברי קוראים לי ציפי, כמה חברות קרובות קוראות לי ציפקה, ובילדותי בני דודי קראו לי ציפורקה ואת כדי להבדיל ביני ובין שתי בנות דודה נוספות שנקראות ציפורה. שם המשפחה שלי כיום טאוב. משמעות השם באידיש הוא יונה. משפחתו של בעלי נושאת את השם טאוב שנים רבות. שם הנעורים שלי היה ברקוביץ והוא השתנה לאחר נישואי בשנת 1971. משמעות השם ברקוביץ הוא בן-דוב באידיש. כנראה שמישהו מאבות אבותי נקרא בשם דוב (ברל).

ילדותי

נולדתי בישראל בעיר חיפה בבית החולים "אמהות" בהדר הכרמל. בית חולים זה לא קיים בימינו. נולדתי בתאריך 03.09.1951.

אני הבת הבכורה במשפחתי. יש לי אח שצעיר ממני בשנה וחצי. הוריי התייחסו אלי ואל אחי בצורה שווה. זכינו להרבה אהבה ופינוקים באופן שווה.

בבית הספר הייתי ילדה שקטה ותלמידה שקדנית וטובה. אחי היה שובב מאוד ותמיד המורים השוו בינינו. רק כשאחי התבגר ולמד בתיכון הוא הפך לרגוע יותר.

עד גיל 3 גרתי עם הוריי ואחי בעיר תל חנן. שם גרו גם שניים מדודי וילדיהם. מכיוון שכולם היו  ניצולי שואה ההורים דיברו עם ילדיהם באידיש. וכך קרה שהשפה הראשונה בה דיברתי היא אידיש. כשהייתי בת 3 עברו הוריי לכפר אתא לבית ברחוב הנביאים 1. גרנו בבית בו שלושה חדרים גדולים, מטבח ושירותים. מתחת לבית הייתה חנות מכולת ומספרה. היינו בבית ארבע נפשות, גרתי עם אחי באותו החדר.

בשכונה שלנו הייתה רפת גדולה של משפחת אברמסקי. בהמשך הרחוב הייתה צרכניה שם ערכנו קניות. מרפאת קופת חולים הייתה ברחוב פינסקר ובחגים היינו הולכים לבית הכנסת ברחוב הלל.

כאשר הייתי בת 8 עברנו דירה לבית חדש ברחוב סירקין 28 .

כאשר הייתי כבת 10 אבי, שהיה שף באוניה, הביא לי בובה גדולה, מדברת, לבושה בשמלה מפוארת. קראתי לבובה רותי ושמנו אותה על הספה בסלון. חברותיי קינאו בי מאוד וכל פעם כשהגיעו אליי שיחקנו בבובה. לצערי הבובה נשברה כאשר הייתי כבר בוגרת וכשהתחתנתי ועזבתי את הבית הוריי זרקו את הבובה.

שירי ילדות אותם אני זוכרת: עגלה עם סוסה, האוטו שלנו, לכובע שלי, נומי נומי ילדתי, דני גיבור. שירים אלו שרה לי אימי וגם הגננת בפעוטון אליו הלכתי. כשנולדו לי נכדים שרתי גם להם את שירי ילדותי.

בילדותי שיחקתי הרבה מאוד משחקים בחצר וברחוב. המשחקים בהם שיחקתי היו: קלאס, תופסת, מחניים, חמש אבנים, גומי. גם נכדתי משחקת במשחקים אלו. בנוסף, העיסוק החביב ביותר עליי היה איסוף מפיות וזהבים (עטיפות של סוכריות ושוקולדים).

בגיל 3 הלכתי לראשונה בחיי לגן ילדים פרטי "גן ארנה". הגננת ובעלה ניהלו את הגן בביתם. בגיל 5 הלכתי לגן חובה ברחוב כצנלסון. הגננת הייתה צביה והעוזרת גיזה. אהבתי בגן את שיעורי המוזיקה. למדתי בבית הספר "גורדון" ביסודי מכיתה א עד ח.

ההתבגרות והקריירה

בגיל ההתבגרות אהבתי להאזין לשירים של הזמר אותו הערצתי – קליף ריצ'רד. קניתי תקליטים רבים שלו והאזנתי לשירים המתנגנים בפטיפון.

בסיום כיתה ח היה לנו  מבחן "סקר" זה היה מבחן חשוב מאוד ולמדנו חודשים רבים כדי להצליח בו. כשסיימנו את המבחן התארגנו כל ילדי הכיתה ונסענו יחד לחיפה באוטובוס לראות סרט בקולנוע. זה נחשב היה לאירוע מיוחד מאוד.

למדתי בתיכון "דביר" מכיתה ט-יב . היו לי חברות רבות איתן נפגשתי בשעות אחר הצהריים ויחד הלכנו למסיבות, לים ולסרטים.

עם סיום לימודי בתיכון התחלתי ללמוד במכללת "גורדון" בחיפה. לאחר שנתיים סיימתי את לימודי והפכתי למורה לכיתות א-ו. התחלתי לעבוד בעכו בבית ספר "ויצמן". לאחר 5 שנים עברתי לעבוד בבית ספר "עצמאות" בקריית אתא. לאחר 30 שנות עבודה בהוראה פרשתי כאשר בית הספר בו עבדתי נסגר. בתחילת שנות עבודתי אהבתי מאוד את העבודה ונהניתי מאוד מיחסם של הילדים וההורים. במהלך השנים האוכלוסייה השתנתה והעבודה הפכה להיות קשה מאוד וכפוית טובה.

המשפחה שלי

במשפחתי אנחנו נוהגים להיפגש לארוחה משפחתית בימי שישי בערב. בחגים אנחנו מתכנסים יחדיו, חוגגים ומקיימים את מנהגי החג המסוים. חג חנוכה וחג שבועות הם החגים החביבים עליי. בחג חנוכה אנחנו נוהגים להדליק ביחד את הנר הראשון בחנוכיה, לשיר ולאכול לביבות וסופגניות. בחג שבועות מתכנסת כל המשפחה אצל אחד הילדים ואוכלים מאכלי  גבינה. אני נוהגת להכין כדורי גבינה (גומבוץ) ובלינצ'ס, מאכלים הונגריים שאמי נהגה להכין .

בחנוכה, פורים ופסח אנחנו נוהגים לתת לכל הנכדים מתנות (כסף).

אחד האירועים המכוננים בחיי היה ביקור שורשים שעשיתי עם אמי ואחי בעיר בו נולדה בהונגריה. נסענו לעיר קישוורדה בצפון הונגריה. כל הסיפורים שסיפרה לי אמי על ילדותה הפכו למציאות. היינו בבית בו גדלה אמי עד לפני השואה, ביקרנו בבית הספר בו למדה, ישבנו בבית הכנסת בו התפלל סבי שנספה בשואה, הלכנו לבית הקברות היהודי בעיר לחפש קרובי משפחה, אך לא מצאנו אף מצבה מוכרת כי על חלק מבית הקברות היהודי הקימו מפעל פלדה. לכן הדלקנו נרות לזכרם ליד האנדרטה המשותפת שהוקמה לזכר קורבנות השואה.

נסעתי לחו"ל פעמים רבות. בפעם הראשונה בחיי טסתי לחתונת אחי בארצות הברית ומאז נסעתי פעמים רבות לחו"ל, לפעמים קיבלנו במתנה ממקום העבודה של בעלי יוסי נופשונים במקומות שונים, לפעמים נסענו בטיולים מאורגנים לחו"ל, ולפעמים נסענו באופן עצמאי. 

כאשר הייתי בת 16 הכרתי את בעלי יוסי. הוא למד בכיתה עם שכנתי שהייתה חברה שלי אך למדה בתיכון דתי. יוסי היה בן 17 כשהיכרנו והפכנו לחברים. כחברים יצאנו למסיבות ריקודים במוצאי שבת ונסענו לסרטים בחיפה. כאשר הייתי בת 20 ויוסי בן 21 התחתנו. החתונה נערכה ביום חורפי וגשום באולמי "גיל" בחיפה. יש בני משפחה שעדיין זוכרים את המבול שירד כשהיו בדרכם לחתונה. כאשר הייתי בת 24 נולד בני הבכור ניר בשנת 1975. בשנת 1980 נולדה נטע בתי, ובשנת 1981 נולד ניצן בן הזקונים. כיום אני גימלאית יחד עם בעלי. פרשתי מעבודתי לפני 17 שנים. במשך 30 שנים עבדתי כמורה לכיתות א'-ג'. בתחילה עבדתי 5 שנים בבית הספר "ויצמן" בעכו ואחר כך עברתי לבית הספר "עצמאות" בקרית אתא שם עבדתי 25 שנים. למדתי הוראה בסמינר גורדון בחיפה וכעבור כמה שנים השלמתי תואר ראשון במכללת אורנים בקרית טבעון. במהלך שנות עבודתי בהוראה עברתי המון השתלמויות וקורסים בעיקר בחינוך חברתי ובהוראת הדרמה. כאשר סיימתי את לימודי בכיתה ח' קיבלנו משימה לכתוב חיבור "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה" . כמובן שכתבתי כי ברצוני להיות מורה. עם סיום לימודי בתיכון נכנסתי מיד לסמינר והגשמתי את החלום להיות מורה כעבור שתי שנות לימודים.

אני מברכת על כך שכל ילדי חיים בארץ. בני הבכור ניר ומשפחתו – גרים בקריית אתא ממש בסמוך אלי. בתי נטע ומשפחתה – גרים ביישוב הקהילתי עדי שנמצא במרחק 10 דקות נסיעה ממני. בני הצעיר ניצן ומשפחתו – גרים בבנימינה במרחק 50  דקות נסיעה ממני. קצת קשה להיות סבתא כשהנכדים מרחוקים ואי אפשר לראות אותם יום יום. אני מייחסת חשיבות רבה מאוד ללימודים כי כיום ללא השכלה גבוהה ותואר קשה להתחבר במקום עבודה טוב ולהרוויח יפה. מעולם לא הכרחתי את ילדי להמשיך ללמוד אך שימשתי להם יד מכוונת ועודדתי אותם להמשיך לימודים גבוהים כמובן במימוני. כיום יש לנו 3 ילדים ו-8 נכדים (התשיעי בדרך). ניר בני הבכור למד בבית הספר היסודי גורדון ובתיכון אורט ביאליק. לאחר סיום התיכון התגייס ושירת כלוחם וכשהשתחרר למד גיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה.שם הכיר את אסתי שהפכה לאשתו ואם שלושת ילדיו. כיום ניר עובד בחברת KMT כאיש סיסטם. לניר 3 ילדים: שיר, ליאור ואייל.

שיר- בת 14 תלמידת כיתה ט' בחטיבה א' בקריית אתא.

ליאור – בת 11 תלמידת כיתה ו' בבית הספר גורדון קריית אתא. 

אייל – בן 7 תלמיד כיתה א' בבית הספר "הצבי ישראל " בקריית אתא.

נטע בתי למדה ביסודי בבית הספר גורדון בקריית אתא ואחר כך בתיכון "אורט" ביאליק. בצבא היא שירתה בחיל האוויר. עם סיום לימודיה נסעה לטייל באוסטרליה וניו זילנד ולאחר מכן לארצות הברית. כששבה לארץ התחילה ללמוד באוניברסיטת חיפה סוציולוגיה ומשאבי אנוש וסיימה תואר שני. בגיל 29 נישאה לניב. הם בנו בית ביישוב הקהילתי עדי, יש להם שני בנים עידו ורון. עידו – בן 8 לומד בכיתה ב' בבית ספר יסודי בשמשית. רון – בן  5 לומד בגן בעדי. בקרוב יהיה להם אח קטן.

ניצן למד בבית הספר היסודי גורדון ואחר כך בתיכון אורט ביאליק. הוא התגייס לתותחנים והיה מפקד תותח מתנייע. עם סיום לימודיו נסע לטיול בדרום אמריקה ולאחר מכן עבד חצי שנה בקניונים בארצות הברית. כשחזר לארץ התחיל ללמוד במכללת "אורט בראודה" כרמיאל וסיים כמהנדס תעשייה וניהול. במכללה הכיר את אילנה אשתו. כיום יש להם 3 בנים והם גרים בבנימינה. עומרי – בן 6 תלמיד כיתה א'. נוען – בן 3 בגן עירייה. עופר – בן חודשיים בבית, אמו בחופשת לידה. ניצן כיום עובד כמהנדס בחברת "מפרולייט" באור עקיבא.

מאז שפרשתי לגמלאות אני מתנדבת לגדל את נכדיי. זהו עונג גדול היוצר קשר מיוחד בן סבתא לנכד. כיום נכדותיי שיר וליאור מגיעות אלי יום יום מבית הספר, אוכלות ארוחת צהריים ונשארות להכין שיעורי בית עד שאוספים אותן בשעה 4-5, כך שאני רואה אותן ואת אייל אחיהן יום יום. את שאר נכדיי אני רואה פחות. את עידו ורון מעדי אנחנו אוספים פעם בשבוע מהצהרונים ונשארים איתם עד בוא ההורים. לבנימינה אנחנו נוסעים פעם בשבוע לראות ולהנות מהנכדים. בימי שישי ושבת אחת לשבועיים אנחנו מתאספים כל השבט לארוחה משותפת והמשפחה מתלכדת.

מאחר ואני פרשתי כבר לפני 17 שנים למדתי לשנות את סדר היום והחיים שלי. מאז צאת יוסי בעלי לגמלאות מזה שנתיים שוב שיניתי את שגרת חיי. כיום אנחנו משתדלים למצות את הפנאי ולהנות ככל האפשר. אנחנו הולכים להרצאות יחד ולחוד, צופים בסרט מידי יום שלישי, הולכים להצגות ומופעים, נוסעים מדי חודש לטיול בארץ עם קבוצת המטיילים ויצ"ו קריית חיים. לעיתים טיול בן יום ולעיתים טיול או נופש בני כמה ימים. לחו"ל אנו טסים כפעמיים בשנה ונהנים מהחופש. למרות החופש בגמלאות יש לי סדר יום  קבוע. אני קמה מוקדם ומארגנת את הבית, מבשלת ויוצאת לפעילויות השונות: ספורט, קניות והרצאות. לקראת הצהריים אני שבה הביתה לאכול ולקבל את פני נכדותיי. אחר הצהריים אני צופה בסדרות, קוראת, יוצאת למפגשים עם חברות או לבילוי עם בעלי. אחד התחביבים שלי הוא אהבה לאפייה ובישול. גדלתי בבית עם שני הורים שאהבו לבשל. אבי למד קונדיטוריה ובישול והפך לשף כשבגר לפני השואה. מאז שעלה לארץ בשנת 1948 עסק כל חייו במקצוע זה, עבד כשף באוניות, היה טבח בחיל האוויר, עבד במאפייה ובישל באולמות אירועים. כל חיי התבוננתי בו כשבישל ואפה בבית ולמדתי ממנו סודות רבים. כשילדי – נכדיו – חגגו ימי הולדת אבי הכין להם עוגות מעוטרות בזילופים יפים. אני מבלה שעות רבות במטבח . אוהבת לנסות מתכונים חדשים אבל לא שוכחת את המאכלים מבית הורי וממשיכה להכין אוכל הונגרי כמו שהכינה אימי. נכדיי זוכים לפינוקים ואני משתדלת להכין לכל אחד מהם את המאכלים אותם הוא אוהב.

הזוית האישית

ציפורה: העבודה על הפרוייקט יצרה בילוי נטו של סבתא ונכדה. במהלך העבודה סיפרתי לליאור סיפורים וחוויות אישיים אותם לא יצא לי לספר בעבר.

ליאור: אני כמתעדת מאוד נהניתי לעבוד עם סבתי ולגלות דברים חדשים מעברה כילדה ונערה.