מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דור ראשון בתקומת המדינה

חיים וגיא בפגישת היכרות
חיים יניב בצעירותו
ילדות ובגרות בקרית חיים

נולדתי בנובמבר, שנת 1946 בחיפה – בבית חולים 'מולדה'. הוריי היו עולים צעירים שהגיעו מרומניה בשנת 1946, לאחר שהתחתנו ואני בבטנה של אימא. לאחר תלאות ומעברים ממקום למקום – קיבלו דירה בקריית חיים, מערבית למסילת הרכבת, ללבנון. הדירה הייתה באחד מארבעה מבנים בני שתי קומות – שניבנו מלכתחילה בכוונה לשכן שוטרים בריטים, בתקופת המנדט הבריטי.

הבתים נבנו בסביבה של דיונות חול,  במרחק של כמה מאות מטרים מחוף הים של מפרץ חיפה. שורת הבניינים סומנה בכתובת רחוב מז'  והייתה הרחוב האחרון של השכונה המערבית. בדירה היו שני חדרים נפרדים ובה שוכנו שתי משפחות – כל משפחה בחדר, כאשר המטבח והשירותים היו משותפים.

השכונה הייתה שכונת פועלים ולשם הגיעו הוריי מרומניה במסגרת העפלה – זאת, לאחר שהייה במחנה עתלית ולאחר מכן, תקופה קצרה בקיבוץ מעוז חיים. ה "רחוב מז' "  – הדרך שלפני הבתים הייתה שביל חול טובעני, עליו נפרשה רשת מתכת – על על מנת לאפשר תנועה של רכב בריטי צבאי.

ביתי היה מוקף חולות נודדים ובלילות נשמעו יללות של התנים… מגרש המשחקים של הילדים היה הרחוב והדיונות שסביב הבתים.

בשנת 1947 התנהלה 'מלחמת השחרור'  מול הערבים והאבות היו מגויסים לצבא…בשנת 1948 הוקמה המדינה לאחר מלחמת השחרור. באותה תקופה היה מחסור כלכלי גדול במדינה והונהגה "תקופת צנע" – שבה הונהג קיצוב לקבלת מזון באמצעות בתלושים למכולת.

הטיפול בילדים, שנולדו באותו הזמן – לאחר תום מלחמת העולם ובעת הקמת המדינה, היווה עיקר הדאגה של ההורים – זאת, במטרה לעצב ולגדל את הילדים כדור חדש וחזק, ששונה מהדור הגלותי הקודם – דור של ישראלי צבר, שיועד להגנה על המדינה, לעבודת כפיים ולפיתוח המדינה– לאחר הקמתה.

עיקר הבילויים של הילדים היו בתנועות הנוער, בחוף הים, במפגשים חברתיים, במשחקי רחוב, כדורגל ובסרטי קולנוע שהוקרנו בחמישה בתי קולנוע שהוקמו במהלך השנים – בקריות שמסביב. כלי התחבורה העיקרי בקריות של כל הילדים וגם המבוגרים – היו אופניים.

בשנים הראשונות, הוקמו בקריית חיים המערבית שלושה בתי ספר יסודיים – א.ד גורדון, נתיבים ודגניה. למדתי בבית ספר גורדון עד כיתה ח' ולאחר מכן, בתיכון  בסמ"ת – שהיה בית ספר טכני של הטכניון בחיפה.

בשנת 1964 התגייסתי לשירות סדיר בצבא – בחיל שריון.

בשנת 1951 נולד אחי עמוס ובשנת 1956 נולדה אחותי לאה.

לפני הגיוס של אחי עמוס החליט לעברת את שם המשפחה ולכן, נפלה החלטה משפחתית לשנות את שם המשפחה מ-'ינקולוביץ' ל-'יניב'.

שנים ספורות לאחר השחרור מהצבא בשנת 1970 התחתנתי עם זוגתי פנינה סימון ונולדו לנו הילדים – מורן ודקלה ואנו גרים בקריית ביאליק עד עצם היום הזה.

במהלך השנים נחשפתי למקצת מהקורות ואירועים שעברו הורי במהלך המלחמה באירופה:

אימא שלי 'שרה אוברמן', נולדה ב-1926 בכפר 'אודורכי' שברומניה, הייתה בת למשפחה דתית חרדית, אבא 'שמחה' שימש, כחזן, כשוחט וכרב הקהילה. לשרה היו חמש אחיות בוגרות ואח צעיר ממנה.

לאחר פרוץ המלחמה, היהודים שבכפר 'אודורכי' החלו לאמץ גישה רפורמית חילונית והדבר חרה לרב שמחה… ביום אחד החליט שהדבר מהווה כפירה וסיכון ולכן המשפחה עוזבת מידית. העזיבה בוצעה בחופזה – וכל המשפחה הגיעה אל דודה שגרה בעיר 'ארבע יוליה' והייתה מוכנה לארח את המשפחה. ימים לאחר מכן, בוצע רצח המוני של היהודים בכפר והמשפחה ניצלה.

העלייה של המשפחה לישראל, הייתה באוניות במסגרת העפלה, אך אחת האחיות – לאה, לא הגיעה ליעד שכן, האונייה בה הפליגה 'נפקורה', הוטבעה ע"י צוללת גרמנית בים השחור – בדרך לתורכיה.

אבא נולד בעיר מוינשט בשנת 1920 למשפחת סוחרים אמידה ובבגרותו נרתם לפעילות של הכשרה והעפלה של יהודים מרומניה, במסגרת תנועת בית"ר. במסגרת פעילותו פעל בין היתר, למימוש עלית המשפחה של אימי שרה – זוגתו לעתיד.

בקריית חיים יזם אבא הקמת ספריה להשאלה ספרים, שהתפתחה לאחר מכן לחנות ספרים ומכשירי כתיבה בשם 'תרבות'. "החנות של ינקלביץ" – 'תרבות'  הפכה למוסד ייחודי ומוכר לכל תלמידי בתי הספר ותושבי הקרייה, שהלכה וגדלה והתפתחה כפרבר של העיר חיפה – מאז שנות החמישים.

בשנת 2010 נפרדנו מאבא ובשנה האחרונה 2017  הלכה לעולמה אמא שרה – יהי זכרם ברוך.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

"החנות של ינקלביץ" - "תרבות"
בקרית חיים יזם הקמת ספריה להשאלה ספרים, שהתפתחה לאחר מכן לחנות ספרים ומכשירי כתיבה בשם 'תרבות'.

ציטוטים

”אני חיים יניב - נולדתי לאחר תקופת השואה, שאותה חוו ההורים שלי ברומניה.“

הקשר הרב דורי