מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דור המייסדים – משפחת גוטמן-גבע

לול בבאר טוביה. שנות ה- 50
עבודה בשדה באמצעות בהמות
סיפור העליה לארץ והעליה לקרקע בבאר טוביה

דור המייסדים

בשנת 1920עלה לארץ ישראל יוסף גוטמן. פנינה רפופורט עלתה בשנת 1921הם נפגשו בסופו של דבר בקבוצת מרחביה בעמק יזרעאל שהייתה אחת הקואופרציות החקלאיות הראשונות, אשר עסקו בחקלאות. פנינה ויוסף נישאו ועזבו את מרחביה. הם עברו לחיפה, שם גרו בדירה משותפת עם עוד שתי משפחות. בדוחק רב והתפרנסו מעבודות זמניות, ביניהן  עבודה בחברת החשמל בחיפה. בשנת 1927 נולד הבן הראשון דב (דובי). בשנת 1929 התארגנה קבוצה ראשונה לעליה על הקרקע לחידוש ההתיישבות על קרקעות המושבה באר טוביה. באר טוביה נהרסה על ידי פורעים ערבים אשר הרגו חלק ממתיישביה וגרמו לעזיבתם של שאר המתיישבים.

תמונה 1

הריסות המושבה

בשנת  1930 בי"א באדר תר"צ עלו 13 החברים הראשונים וביניהם יוסף גוטמן על הקרקע והקימו את מושב העובדים באר טוביה. יותר מאוחר הצטרפו ליוסף פנינה ודובי.

בשנת 1931 נולד בבאר טוביה לפנינה ויוסף שמואל (לוקי) אשר הצטרף למשפחה ובשנת 1935 נולד הבן השלישי אביהו. שלושת הבנים הינם הדור השני למקימי מושב באר טוביה.

ההורים פנינה ויוסף הקימו ופיתחו משק חקלאי שהיה מורכב מרפת חלב, ירקות, פרדס תפוזים ואשכוליות ומטעים, משק מעורב קלאסי. אמצעי היצור היו מצומצמים. כל העבודה הייתה עבודה עצמית ללא פועלים שכירים ובתקופות מסוימות העזרה היחידה הייתה בחורים אשר הכשירו עצמם לעבודה חקלאית, עולים חדשים או קבוצות שהכשירו עצמן להקמת ישובים חדשים.

הטכנולוגיה התבססה על בהמות עבודה להובלה ולעיבודי הקרקע. הילדים מגיל צעיר השתתפו כל אחד לפי יכולתו בעבודות במשק.

עם התפתחות המשק והשתכללותו, השתפרו תנאי החיים, הורחב בית המגורים ושופר.

למרות הצמצום תמיד אירחו בבית עולים חדשים, אשר צורפו לתקופה לא קצרה (מספר שנים) למשפחה וגם לאחר עזיבתם נשארו חלק ממנה.

תמונה 2

דור ההמשך

לפני מלחמת השחרור בשנת 1947, גויס דובי לשורות הצבא שבדרך ושרת בחטיבת גבעתי, בגדוד 52 עד גמר המלחמה ולאחריה. עם שחרורו חזר למשק ההורים למספר שנים.

בשנת 1952 נשא לאישה את אבי בת מושב כפר ויתקין ואיתה המשיך ופיתח את משק ההורים (בעיקר רפת חלב)הפועל ומתפתח עד היום. ולהם נולדו אורנה זיו וזוהר.

שמואל (לוקי) היה מגויס בזמן מלחמת השחרור לפלוגה מקומית ולאחר המלחמה גויס לנח"ל שזה עתה הוקם. עם שחרורו חזר גם הוא למשק ההורים, התחתן עם זיוה בת מושב כפר בילו ונישאר במשק ההורים כבן ממשיך. המשפחה מונה שתי בנות ובן אורית דורון ואביטל, נכדים ונכדות כאשר במשק נשאר הבן.

אביהו הצעיר מבין הבנים יצא את הבית בגיל צעיר ובגלל מלחמת השחרור גמר את כיתה ח' בתל אביב. ולאחר מכן המשיך ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. יחד עם חברים מבתי הספר החקלאיים: כדורי, נהלל ובני מושבים אחרים הקים את גרעין ההתיישבות הראשון המושבי בנח"ל. גרעין זה שרת בנח"ל  בהיאחזות עין רדיאן כיום קיבוץ יוטבתה. לאחר מכן הצטרף הגרעין לגרעין בני המושבים הראשון בצור מעון אשר עבר להתיישבות קבע בניר בנים.

תמונה 3

בניר בנים  פגש את אראלה אשר גדלה בקיבוץ אפיקים ועברה עם הוריה למושב קידרון. ביחד הקימו משק ומשפחה בניר בנים. להם שתי בנות ובן  ונכדים.

בשנות החמישים המוקדמות בהשפעת האווירה שנוצרה בארץ (ע"י בן גוריון) רבים עיברתו את שמות המשפחה שלהם וגם שלושת באחים עיברתו את שם משפחתם מגוטמן לגבע.

בשנת 1962 יצאו אראלה ואביהו לשליחות  בקניה לסיוע בהדרכה להקמת התיישבות משפחתית קואופרטיבית עם קבלת העצמאות של קניה. במשך תקופת שרותם בקניה נולדה בתם הראשונה דליה. בתום שנתיים לשרותם חזרו למשקם במושב ניר בנים וחידשו את הפעילות החקלאית.

בשנת 1967, כ-3 שנים מאוחר יותר, יצאה המשפחה שוב לשליחות. הפעם לדרום אמריקה, לפרו, מטעם תה"ל (תכנון המים לישראל). במשך שנתיים עסקו בתכנון פרוייקטים חקלאיים, בהרי האנדים ובמישור החוף. שנות ה-60 וה-70 היו תקופה בה הייתה פעילות סיוע חקלאית רבה של מדינת ישראל לארצות המתפתחות. לאחר שנתיים של פעילות חזרו הביתה למשק בניר בנים. המשק עבר שינוי מבני בכך שהתרכז בענף עיקרי והוא מטעים בעיקר אפרסקים.

שנת 1972 נולדה בתם השנייה רותי ובשנת 1975 נולד רותם.

אביהו למד במשך שלוש וחצי שנים בפקולטה לחקלאות כלכלה חקלאית. בגמר לימודיו בנוסף לפעילות השוטפת במשק עבד גם כמתכנן במשרד החקלאות.

בשנת 1976 יצאה כל המשפחה למשך שנתיים לפרו ולאחריהן שנתיים במרכז אמריקה והקריביים. אביהו עסק בריכוז הסיוע החקלאי לארצות אלו.

הדור השלישי – סיכום ביניים

תולדות המשפחה מתחילות בעצם עם הגעתם של פנינה מרוסיה ויוסף מפולניה, כאשר מטרתם הייתה הגשמת הציונות והשתלבותם בישוב הארץ ישראלי כחקלאים. הם הגשימו את חלומם עם הקמת המשק  החקלאי בבאר טוביה ופיתוחו.

בניהם דובי, שמואל ואביהו התחנכו באווירה זו וכתוצאה מכך המשיכו את דרך הוריהם ופיתחו משקים חקלאיים. התהליך ההיסטורי אשר ההורים היו חלק מתחילתו והגשמתו והבנים היו ההמשך, הולך ומשנה את צורתו בד בבד עם השינויים שחלו בחקלאות בכלל ובמשק המושבי בפרט. כך שהדור השלישי (בני הבנים) לא בטוח שמוצאים את מקומם בהמשך המשק החקלאי בצורתו המסורתית ב-70 השנים האחרונות.

החקלאות פושטת צורה ולובשת צורה חדשה. ממשק מעורב בעבודה עצמית (לפחות בעיקרה) למשק מתמחה בעל ענף אחד עיקרי (רפת או מטעים) אשר לאט לאט מאבד את חיוניותו החקלאית בגלל "חסרון לקוטן" אם זה גודל פיזי או חסר בהשקעות הון. כדי לקיים משק משפחתי עצמאי נדרשות השקעות הון גדולות מאוד והרבה ידים עובדות שכירות. החלום האידיאלי החקלאי אשר הלך והתפתח במשך כ- 70 שנה משנה את צורתו :מחקלאות המעסיקה מספר רב של משפחות לריכוז בידי הרבה פחות משפחות ויותר מיכון, הון ועבודה שכירה.

תולדות המשפחה מכילות את ההיסטוריה של החקלאות המושבית הישראלית והשינויים שחלו בה עד היום ויחולו בה בעתיד.

האחים דובי ושמואל המשיכו בפיתוח משקיהם בעיקר רפת חלב, אביהו פיתח את משק המטעים שלו, אולם בו זמנית למד לימודי כלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות. וכן המשיך גם בשליחויות מטעם המדינה בפרו ובמרכז אמריקה בין השנים 76-80, בניהול הסיוע החקלאי בארצות אלו.

כיום דובי היינו חקלאי פעיל, המפעיל יחד עם שותף רפת חלב גדולה. שמואל חיסל את רפת החלב וצימצם פעילויותיו לגידול עגלים לבשר ואביהו מגדל מטעים ומשמש כמזכיר וגזבר האגודה. בשלושת המשקים אין דור המשך חקלאי פעיל הממשיך בפיתוח משקים.

מכל תשעה בני הדור השלישי רק שניים ממשיכים להתקיים ישירות מחקלאות בלבד וגם זאת לא במשקי הוריהם אלא בשיתוף עם בני זוגם במשקים נפרדים ממשקי  ההורים.

ההתפתחות הטכנולוגית

תולדות המשפחה משתרעות על פני השנים 1920-2004 תקופה בה חלו שינויים טכנולוגיים אדירים אשר לדור הצעיר קשה ודאי להעריכם כראוי.

דור המייסדים החל את פעילותו כאשר הכוח המניע העיקרי היו השרירים ( עבודת ידיים ועבודת בהמות) כל העיבודים החקלאיים הכבדים נעשו ע"י בהמות עבודה (סוסים, פרדות, חמורים וכו') והעיבודים הקלים נעשו בעבודת ידיים (מעדרים, קלשונים, מגרפות ואתים), הזריעה הייתה ידנית והקציר ידני. בשנות הארבעים המאוחרות הוכנס מיכון חלקי המופעל בגרירה ע"י בהמות ופה ושם נכנסו טרקטורים לעיבודים "כבדים".

תמונה 4

הטרקטור הראשון במשקי המייסדים הוכנס רק בשנות החמישים והשישים המוקדמות. המיכון נכנס גם לרפת והוכנסו מכונות חליבה בסוף שנות החמישים.

התחבורה למרחקים בינוניים 10-15 ק", הייתה בשנות השלושים ע"י סוסים ועגלות והתקשורת באמצאות דואר. אמצעי התחבורה השתכללו עם התפתחות התחבורה הציבורית ורק בשנות השישים החלו להיכנס לשימוש אמצעי התחבורה הפרטיים. גם התקשורת השתכללה עם כניסת הטלפונים לכל  בית.

ההתפתחות הטכנולוגית הביאה לכך שדור ההמשך ובייחוד הדור השלישי, הופכים לצרכני מחשוב מכל הסוגים. מערכות השקיה ממוחשבות, מערכות מחשב מבקרות את כל הפעולות ברפת, האינטרנט לצורכי האינפורמציה ותקשורת  הטלפון הסלולרי והפקס לתקשורת עיסקית וכללית.

הדור השלישי הינו דור המחשבים בכל התחומים ומה הלאה???

הזוית האישית

אביהו גבע (גוטמן) השתתף בתכנית הקשר הרב דורי בשנת 2003 יחד עם הילה יהל. הסיפור תועד במסגרת פעילות תכנית הקשר הרב דורי, ע"י התלמידים "נאמני מחשב" מכתות ה' – ו' . התכנית התקיימה בבית הספר מבואות, בבאר טוביה בשנים תשע"ג – תשע"ד, שנים 2003-2004. התלמידים למדו את הותיקים מיומנויות מחשב שונות ומבוגרים לימדו את התלמידים פרק בהיסטוריה של המקום והמדינה באמצעות סיפורי חייהם.

מילון

מיכון
שימוש במכונות.

ציטוטים

”הטרקטור הראשון במשקי המייסדים הוכנס רק בשנות החמישים והשישים המוקדמות.“

הקשר הרב דורי