מאגר סיפורי מורשת

למדתי בבית ספר אחדות מ-1964 עד 1972 במחזור ל"ה עד כיתה ח'. היינו המחזור האחרון שביצע את מבחן הסקר, שקבע את המיונים לתיכון. מהמחזור שלנו נבחרו 32 תלמידים ללמוד בבית ספר מקצועי תיכוני "בסמת". אני שומר קשר עם חלק מחבריי הוותיקים.

המחנכת שלנו הייתה פנינה פלד. פנינה היתה מורה משמעותית בחיי ובחיי כל תלמידי הכיתה. השכבה הייתה מאוד מגובשת ורובנו היו נפגשים גם אחרי שעות בית ספר. המחזור שלנו היה מחזור טוב. הייתי ילד שקט וצנוע.

פנינה הובילה בבית הספר פרויקט של הנצחת קהילת ראדום בשואה, שזו היתה הקהילה של מנהל בית הספר מתתיהו פינס. בתהליך ההנצחה נבחרתי להיות חתן בהמחזה שעשינו, אך אז לא הבנתי איזה תפקיד חשוב זה. בעקבות הפרויקט שעשינו נסעתי לפולין עם הכיתה וגם עם המחנכת שלי פנינה פלד, טיול שאותו הנחה בנו של הרצל בודינגר – בוגר בית הספר שלימים היה מפקד חיל האוויר. נסענו לעיירה בשם לובלין ולעיירה ראדום שאותה הנצחנו בעקבות השואה. בטיול פגשנו מדריכה שסיפרה לנו סיפורים ושרה לנו שיר שהכרתי מההצגה שהמחזנו. קראו לשיר "רייזלה" והתחלתי לשיר אותו איתה. בעקבות הפרויקט התחברתי מאוד למורה פנינה.

המורה האהוב עליי היה צבי הירש שהיה מורה לספורט. באופן טבעי הצטיינתי בספורט. הייתי בנבחרת בית הספר בכדורסל והכיתה שלי זכתה במקום הראשון באליפות בית הספר. צבי הירש היה מורה בבית הספר ומעבר לזה מרכז הכדורסל. כל הילדים אהבו את המורה הזה. הוא היה נעים לילדים, הבין אותם וקיבל אותם כמו שהם. בשעות הפנאי הייתי בתנועת הנוער "מחנות העולים" מכיתה ג'- י"ב. עשינו שם כל מיני פעילויות ומאוד אהבתי ללכת לשם. שיחקנו "קלאס", "חמש אבנים", בהפסקות היינו משחקים  ב"כדור הקפה" שזה כמו בייסבול ועוד… יצאנו לטיולים שבהם ישנו מחוץ לבית באוהלים. בשלב מסוים הייתי מדריך ילדים קטנים ממני וביניהם של אורלי – אתה התחתנתי כעבור שנים. אני ואורלי הכרנו לפני זה בשכונה כי כולם גרו באותו איזור. בבוקר, כשהיינו מגיעים לבית הספר, היה מפקד בוקר שאותו ניהל מנהל בית ספרנו מתתיהו פינס. לאחר המפקד כל הילדים עלו לכיתותיהם. במקצועות חשבון ואנגלית היו הקבצות לפי רמה לימודית במקצוע. הייתי תלמיד טוב והייתי בהקבצות גבוהות באנגלית ובחשבון. בעיקרון אהבנו מאוד ללמוד בבית הספר. העונש הכי קשה היה לשבת בכיסא לבן ליד חדר המנהל, אליו היתה לכולנו יראת כבוד. כשהייתי בכיתה ז' פרצה מלחמת ששת הימים. המשכנו ללמוד כרגיל ושמנו שקי חול מסביב לבית הספר. לא פחדתי מהמלחמה. היו לנו 3 כיתות בשכבה ובכל כיתה היו 40 תלמידים.

לאחר שסיימתי את בית הספר שירתתי בחיל הים על ספינה נושאת טנקים. סיימתי את השירות הצבאי בשנת 1979 והתחלתי ללמוד תואר הנדסאי. עד היום אני עובד כמנהל עבודה ב"קליל" תעשייה בכרמיאל. אני אוהב את העבודה הזאת ואני עובד בה כבר 31 שנה. התחתנתי עם אורלי ונולדו לנו 2 ילדים. עברנו לגור במיוחד ליד בית ספר "אחדות" כדי שגם ילדינו ילמדו פה.

אלעד, בני הבכור

אלעד, הבן הבכור, מאוד אהב לשחק כדורסל ולמעשה הקדיש כמעט את כל חייו לכדורסל. אלעד התחיל לשחק כדורסל בכיתה ג'. אלעד ושכבתו היו המחזור הראשון שהרכיב את חטיבת הביניים והם סיימו את בית הספר היסודי בכיתה ו'. כשאלעד עלה לחטיבת הביניים המשיך להתעניין בספורט וגילה יותר פעילויות ספורטיביות. הוא היה גם בנבחרת כדורסל ובתחרויות שונות. כשהייתה תחרות ארצית אלעד והנבחרת זכו במקום הראשון. בסיום בית הספר הוא עבר ללמוד בחטיבה עליונה (תיכון) בקריית מוצקין וגם שם המשיך לשחק כדורסל. הוא היה בכיתת ספורט. אלעד היה ילד מאוד חברותי. כשהוא רצה ללכת לבלות עם חבריו הוא הביא את חבריו לביתו כדי להכיר לנו אותם וכדי שנדע עם מי הוא יוצא לבלות. כשאלעד היה בבית הספר היה שיעור ערבית והוא פחות אהב אותו, אז כל פעם שהיה את השיעור הזה אישרנו לו לא להשתתף בשיעור. המנהלת אז הייתה יפה חביו.

במהלך הצבא אלעד נהרג בפעילות מבצעית. במסגרת הנצחתו של אלעד תרמנו גן משחקים לתלמידי השכבה הצעירה, שנקרא "גן אלעד" ואנחנו חושבים לשדרג אותו. אנחנו מחכים שיבנו בניין חדש לבית הספר ואז נשדרג אותו. במסגרת הנצחתו של אלעד משפחתנו תרמה פסל סביבתי שנמצא ליד מבנה העירייה הנקרא "המשכיות החיים". בנוסף אימצנו את קבוצת הנוער בכדורסל של מכבי קריית מוצקין שנקראת "מכבי אלעד".

קישור לסיפורה של אורלי פולק, שהשתתפהאף היא בתכנית

הזוית האישית

מיקי פולק ואשתו – שניהם למדו כילדים בבית ספר אחדות שבקריית מוצקין – השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי וסיפרו את סיפורם וזאת לקראת חגיגות ה-80 להקמת בית הספר.