מאגר סיפורי מורשת

סבי  דוד נולד בשנת 1936 וגדל בעיר טטאווין שבתוניס.

סיפורו מתחיל בהגיעו לגיל 13: "הודיעו לנו בקהילה שעולים לארץ ישראל, אספו את כל העולים, העלו אותנו על משאית ולקחו אותנו לעיר טוניס, נשארנו חודשיים בטוניס. מטוניס העלו אותנו על אונייה איטלקית בשם נצ'י לצרפת, ההפלגה ארכה 24 שעות. בצרפת לקחו אותנו לקונדריגם, "מחנה היהודים", שם ריכזו את העולים לארץ ישראל, לתקופת המתנה עד שיצאו בהפלגה לארץ. נשארנו שם שבועיים.

קרוב משפחה שהיה פעיל בעלייה לישראל, אירגן לנו עלייה לאונייה שהפליגה לארץ ישראל. תוך זמן קצר ריכזו אותנו בבטן האונייה. במוצאי שבת יצאנו בהפלגה לארץ ישראל והגענו בערב שבת. כיוון שכבר נכנסה השבת לא נתנו לנו לרדת מהאוניה עד יום ראשון.

"לאחר הירידה מהאונייה בחיפה, העלו אותנו למשאית. לאחר נסיעה של 12 שעות הגענו בשעות הלילה למקום חשוך שלא ידענו וגם לא אמרו לנו, איפה אנחנו. אמרו לנו לרדת, לא ידענו איפה אנחנו בכלל. הייתה התנגדות מצד חלק מהאנשים. אימי שאלה אם יש מים במקום אמרו לה שכן ולכן היא ירדה יחד עם שאר המשפחה. נודע לנו שהגענו למועצה אזורית עזתה, כיום נתיבות.

לאחר מספר שבועות הגעתי לגיל 17 וגייסו אותי לצבא. בצבא שרתי שנתיים ואז הכרתי את אשתי (סבתא) עליזה והתחתנו. לאחר שנה משפחתינו התרחבה, ולאט לאט נולדו הילדים, עשרה אחים ואחיות, משפחה גדולה ושמחה".

הזוית האישית

גאיה: תוכנית חוויתית ומרגשת. נהניתי מאוד לשמוע את סיפורו של סבי על העלייה שלו. התרגשתי מאוד לשמוע על החוויות שסבי עבר בבטן האונייה על הצחוקים שהיו באונייה עם משפחתו וחבריו.

לסיכום מאחלת לסבא דוד אריכות ימים ובריאות איתנה.