מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דודי הגיבור

יאיר ועידו
הדוד אליהו
פרטים לזיכרו דודי אליהו רוזנברג
ברצוני להעלות פרטים לזכרו של דודי אליהו. אליהו גר עם המשפחה בידיניץ בסרביה. במשפחה היה רקע ציוני, ועקב פעילותו בתנועה הפכו אותו למדריך מבוקש גם מחוץ לעיירה. אליהו הצטרף לגרעין ההכשרה "גורדוניה" לקראת עלייה לארץ להקים קיבוץ ואכן זה היה חלק מרכזי מהגוף שהקים את קיבוץ חניתה.
על אליהו הוטל תפקיד "שליח" בתנועה וחבר אחר עלה במקומו לארץ במסגרת "סרטיפיקט" (היתר עליה של ממשלת המנדט הבריטי).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפקיד היה קשה יותר, כי רוסיה כבשה את האזור. הפעילות הציונית הפכה קשה מיום ליום והיו אף מעצרים לחברי התנועות הציוניות. לאחר המתקפה הגרמנית על רוסיה ולקראת הנסיגה הרוסית, החלה מצד הרוסים תנועת העברה יזומה של צעירים ובעלי מקצועות מבוקשים לתעשייה המלחמתית. אליהו התגלגל עם חברים נוספים לסיביר, שם חלה בשחפת והועבר ל"טשקנט". שם הוא שהה כשנתיים ואף הבריא ממחלתו.
במסגרת נסיונותיו להתקרב חזרה לעיירת הולדתו, ולברר מה עלה בגורל המשפחה, הגיע למוסקבה ושם העביר תקופה מסוימת. עם התקדמות הצבא האדום והכיבוש בסרביה, הגיע אליהו ל"ידיניץ", שם נפגש עם שארית הפליטה שחזרו מהמחנות באוקראינה ולמד על גורל המשפחה שהושמדה ועל גורל הקהילה. במקביל התחדש הקשר עם שארית הפליטה, במיוחד עם הרב שעיה עלקיס שהיה קרוב משפחה והיה איתם עד יום מותם וקבורתם בדרך ובמחנה. אליהו התחיל לקבץ חברים מהתנועה, ונוצר קשר עם גורמי עלייה ב'. הוא היה פעיל בתנועת ההברחה של פליטים בין רומניה ובולגריה דרך יוגוסלביה לאיטליה, בפעילות זו השתלב משנת 1945 עד 1948. באיטליה פגש את המרכז של תנועת "גורדוניה" בעבר "בבסרביה", יששכר חיימוביץ' (שלימים היה למנכ"ל מפעלי נייר חדרה). אליהו שמר קשר ע"י מכתבים תקופתיים עם אמי, בהיותו בסיביר ומוסקבה, הועברו גלויות באמצעות שרותי הצלב האדום ומאיטליה דרך שרותי הדואר. כשלאמי נודע שהממונה על פעילותו הוא  י. חיימוביץ', פנתה אליו במכתב מרגש והפצירה בו שישחרר אותו לעלות ארצה. הוא הסכים אבל הסביר שעליו לאסוף ולקבץ ילדים יתומים משארית הפליטה ולהביאם למחנה באיטליה ולהעלותם לארץ. במחנה הוא ארגן את הילדים ובהיותו ספורטאי מצטיין הדריך את חניכיו בספורט קרקע, התעמלות צורנית, קרב מגע ואימוני כושר. לאחר כחודשיים, בספטמבר 1948 עלה אליהו לישראל והתקבל בשמחה רבה בביתנו.
אני הייתי ילד בן שש וזוכר שאליהו לקח אותי לים, לימד אותי לשחק דמקה ושחמט, וכמו כן היה מספר לי סיפורים על מעלליו. לאחר כשבועיים בחיק המשפחה, נסע אליהו לקיבוץ חניתה איתם יצר קשר מיד עם הגיעו ארצה והחברים שלו מחו"ל שמחו על בואו והצטרפותו אליהם. אליהו שובץ בעבודות שונות בקיבוץ ביניהם במשק החי, בענף הדיר, ובחליבה. כמו כן תיפקד כרועה והוציא בבוקר את העדר למרעה עד הערב. ערב אחד לאחר שחזר מהמרעה הלך לאכול ארוחת ערב בחדר האוכל, ניגש אליו מרכז הענף ואמר לו שחסרה כבשה אחת ויש לצאת מיד לחפשה, אליהו הפסיק ארוחתו ויצא.
הוא לא הכיר היטב את סדרי המיקוש סביב המשק. זו היתה שעת ערב ואליהו עלה על מוקש "נגד אדם" נפצע קשה, ומת במקום.
לאחר מותו הורי הקפידו לעלות מידי שנה לפקוד את קברו ואימי הקפידה כל יום זיכרון להביא חבילת ספרים לספריית הקיבוץ לזכרו.
עם חלוף השנים, ונפילת חברי קיבוץ נוספים, זכרו הלך והיטשטש, ובקיבוץ הוחלט שיהיה יום זיכרון לכולם ביום הזיכרון לחללי צה"ל. למרות זאת, אנחנו מקפידים לעלות לקברו בתאריך מותו.
סיפורו של דודי אליהו הוא טראגי. הוא עבר תלאות במלחמת העולם השנייה, בריחה לסיביר ולטשקנט, מחלות בדרך, החלמה, חזרה למוסקבה, ומשם לבסרביה לעיר הולדתו, לשמוע שכל המשפחה נספתה בשואה, יצירת קשר עם חברים ושליחים מהארץ ועיסוק במלאכת קודש של איסוף שארית הפליטה והבאתם מכל רחבי אירופה לאיטליה לצורך העלתם ארצה במשך כשנתיים.
כשסוף סוף זכה אליהו לעלות לארץ לא הספיק ליהנות להרגיש במולדת, כמו שנאמר הגיע לארץ המובטחת ו…

מילון

סרטיפקט
היתר עליה

עלייה ב'
עלייה שהייתה לפני קום המדינה

ציטוטים

”הארץ המובטחת“

הקשר הרב דורי