דגים לשבת
סבתי נולדה בשנת 1942 בעיר ארביל שבעיראק. שם גדלה עם חמשת אחיה היא הייתה הרביעיתמבין חמשת הילדים. הם גרו אצל דוד שלהם ובשנת 1951 כשהיתה בת תשע הם עלו לישראל והתיישבו בחלסה שכיום קוראים לעיר קריית שמונה.
הם חייו די בעוני ולא היה הרבה מה לאכול. כילדה היא הייתה שותפה לפרנסת המשפחה ויצאה לעבוד בבית האריזה שבקיבוץ נאות מרדכי ועם הכסףשהרוויחה הם מימנו את הלמודים של אחותה הקטנה, אבל היא לא הלכה לבית ספר.
היא וחברותיה היו הולכות ברגל כל יום מחלסה עד לקיבוץ נאות מרדכי ובערב כשהיו חוזרים היו מלקטים בדרך מהשדות: ירקות, כמו תפוחי אדמה, תירס וגם בוטנים וההורים שלה שמחו. סבתי מספרת: "פעם אחת הזדמן לנו להביא דגים מהברכה של הקיבוץ אז לקחנו את הדגים והמשכנו בדרכינו לביתנו. בדרך הביתה עצר אותנו שוטר ולקח אותנו לתחנת המשטרה. נורא נבהלנו ובכינו כי לא ידענו שהמעשה שעשינו הוא בעצם גנבה, לבסוף לא נענשנו אך הוזהרנו."
סבתא שלי הכירה את סבי בבית מלון, כשהיא נסעה לחופשה עם חברים. שם הם נפגשו ובתאריך 13 לנובמבר הם התחתנו. כשסבתי הייתה בת 23 נולד בנם הראשון יעקוב. אחרי זה נולדה רחל וסמדר ואמי ענת לאחריה ברוך ואארונה דיקלה. כיום לסבתא שלי יש 19 נכדים מכל ילדיה אך טרם נולדו הנינים.
סבא וסבתא שלי ביום חתונתם
הזוית האישית
הדר: היה כיף מאוד והיה טוב.
מילון
חלסה - קריית שמונהכאשר תוכננה הקליטה של העולים בחלסה נקרא המקום, "עיר גנים", עם הגעתם של העולים הראשונים למקום שונה שם המקום, מהשם שהיה שגור בפי הקיבוצים "מעברת חלסה" ומהשם שליווה את התוכנית "עיר גנים" ל"קריית יוסף" להנצחת זכרו של יוסף טרומפלדור. באמצע שנת 1950 נענתה המועצה האזורית גליל עליון להצעת הקרן הקיימת לישראל ואישרה את השם החדש שניתן לישוב על ידי ועדת השמות, "קריית שמונה". (אתר קריית שמונה)