מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי – תיעוד מורשת קהילת יהודי סין

"שמי, רוני רן וינרמן, נולדתי בשנגחאי בתאריך, 16 בדצמבר 1940. עליתי לארץ בגיל 8 בתאריך 31 למרס 1949. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם התלמיד בר פרי.  במפגשים ספרתי לו את סיפור חיי וסיפורה של קהילת יהודי שנגחאי"

בר מתעד את סיפורו של רן:

שנגחאי מולדת ומפלט

הסבא והסבתא של רוני הגיעו ממזרח רוסיה לסין בתחילת המאה העשרים. הורי האמא הגיעו ראשונים ממזרח רוסיה, הסבא ממשפחת קריגר, מהעיר אומסק והסבתא ממשפחת שמולבסקי, מהעיר טומסק. הם הקימו בית מרקחת בעיר שנגחאי בשם Star Pharmacy ברחוב Av. Joffre. שלעתיד נכלל באזור הצרפתי ובאנגלית The French Concession.

הסבא וסבתא מצד אבי, שניהם ממשפחת וינרמן (בני דודים) הגיעו בתקופה מאוחרת יותר לאחר שאבי הגיע ראשון בערך בשנת 1925 לעיר חרבין ומשם לשנגהאי. הם באו מהעיר ניקולייבסק על נהר האמור. בשנגחאי הכיר אבי את משפחת שמולבסקי, הורי אמי מתוך ביקורים בבית המרקחת שלהם ובאותם הימים הסתובבה של ילדה קטנה בשם אסי, ביתם המכורה של משפחת שמולבסקי. לימים , לאחר שהילדה הקטנה גדלה, הם התחתנו וכעבור שנה נולדתי אני.

אמי בצעירותה

אבי היה חדש בעיר שנגחאי, חיפש דוברי רוסית והגיע לאותה בית מרקחת של הסבתא וסבא מצד האמא. הוא התיידד איתם ושם הייתה אמו שהייתה אז ילדה בת 7 כעבור 13 שנים הם התחתנו ושנה אחרי זה הוא נולדתי אני.

מימין לשמאל – אני בגיל 5 , אמי אסתר, סבתא רבא קטיה, סבתא לנה

המשפחה גרה בשכונה שנקראה Garden Apartment ברחוב Bubbling Well שלימים הפך שמו ל-Nanjing Roadאחד הרחובות הראשיים של העיר שנגחאי. בניצב לרחוב הראשי היה רחוב Seamo Road שבו נמצא בית הספר היהודי Shanghai Jewish School או בקיצור SJS, בו למד רוני. המרחק מהבית לבית הספר חייב נסיעה ולכן כל בוקר חיכה לו ולסבתו או אומנתו שקראו לה בסין "אמה" שפירושו מטפלת, מונית על תלת אופניים בשם "פדיקאב".

 אמי ואני בגיל צעיר מאד

הבית היה ממוקם באזור מגורים מכובד ובצמוד לדירה היה חדר מגורים לעוזרת ולביתה היחידה בשם בטי. אני זוכר, שבטי התחתנה וההורים שלו אפשרו לה לערוך את החתונה בדירתם. עד היום הוא זוכר את השולחנות העגולים המתקפלים שסביבם ישבו האורחים. השולחנות היו עמוסים כל טוב בסגנון האוכל הסיני. הוא זוכר את החתן ואת היום בו ילדה בטי את בתה הראשונה, היה בביתו.

 סבי מצד אבי עם תמונת פורטרט וציון מיקום הצילום והתאריך

יש לו בת דודה בשם נורה שנולדה בשנגחאי מספר חודשים לפני עלייתו לישראל. הוא זוכר באותו בוקר שצלצל הטלפון וסבו ענה מהצד השני הודיעו לו שרטה (דודתו) ילדה בת וזו הייתה נורה. לימים לאחר שעלינו לארץ, בתקופת הצנע, הוא סוכר איך קנו לנורה תפוחים ומאחר והיא הייתה תינוקת , קלפו את התפוח ונתנו לה רק את החלקים המקולפים, כמובן שרוני שמח מאד לאכול את הקליפות של התפוחים שעד היום הוא אוהב לאכול.

אמי, סבתי ואח של אמי אברהם

 מדי קיץ הייתה המשפחה נוסעת לנופש למקום בהרים שנקרא "מוקאן שאן" שהיה ממוקם בהרים, היה זה מקום אם יערות במבוק ואורנים, הבתים היו בתי אבן ללא חשמל והמים שבאו ממעיינות בסביבה וזרמו בצינורות במבוק פתוחים.

סבי יעקב וסבתי חנה מצד אבי

יום אחד הוא יצא מביתו לטייל בחופשת האורנים הוא היה לבד ופתאום הוא רואה מולו קבוצה של אנשי צבא מכובדים מאוד אבל הוא לא נתן חשיבות רבה מאחר שהוא היה בן 7 והוא לא הבין במי מדובר. הקבוצה עצרה לידו ואחד מהקצינים אדם רזה גבוה קירח אם שפם קטן התחיל לדבר איתו ושאלו מה עושה אבא שלו ועוד כמה שאלות שהוא לא זוכר.

צילום של המחאה בנקאית מבנק פרנקו סין

 ילומי דרכון סובייטי שניתן לנו בסין על ידי ברית המועצות. – של אבי ושל אמי, של סבי וסבתי מצד אבי.

לאחר חזרו למבנה מגורים הוא שומע צעקות של גברת ממלסדורף שהייתה מורתו לציור בבית הספר. היא הייתה גם כן בין האורחות באזור הנופש. היא קראה בשמו והוא ניגש אליה ואז היא אמרה לו: "אתה יודע אם מי דיברת?" . הוא ענה "לא" היא אמרה: "אתה דיברת אם גנרל יסימוס צאנג קאי צק נשיא סין". הוא בתור ילד קטן לא ייחס חשיבות רבה אבל בדיעבד נעים להיזכר כי בכל זאת הוא היה אישיות מפורסמת בעולם.

כשהוא היה ילד קטן הוא שנא מאוד להסתפר. הוא כל כך צורח שהספר נאלץ לגייס עוד 4 אנשים שיחזיקו לו את ידיו ורגליו על מנת שיוכל לספרו.

בילדותו הוא זוכר שאבא היה לוקחו לבית הכנסת בחגים בלבד, במיוחד זכורים לו הביקורים בשמחת תורה בו הם קיבלו דגלים אם תפוחים וכולם שיחקו במבואה של בית הכנסת וההורים היו בתוך האולם הראשי.

תמונת כלה של אמי

 אמי בשמלת כלולות

מקום אחר שהיה אבא לוקח אותו אליו היה המועדון היהודי בשנגחאי .Shanghai Jewish Club שם היה גם מועדון ביתר סין. בתור ילד היה רוני שייך לתנועת ביתר, כי זו הייתה התנועה הפעילה בשנחאי ולא היו לזה שום זיקות פוליטיות.

אמי ואני לפני הכניסה לבית שלנו בשנגחאי שבסין

המסע הארוך לישראל

באחד הבקרים הזכורים לו מלאי שמש. המשפחה הגיעה לנמל שנגחאי אמא, אבא, סבא, סבתא ורוני. הם עלו לאוניה בשם ג'נרל גורדון General Gordon, אניית הובלת גייסות של צבא ארצות הברית. רוני היה אז בן 8 והאנייה מאוד הלהיבה אותו ולאחר שהמשפחות התמקמו באולמות שינה אם מיטות שלושה, ארבע מפלסים, הוא כמובן בחר את המפלס העליון.

באותה אנייה הייתה דודתו אם משפחתה והיא לקחה את רוני לטיול על הסיפון. הוא שמח מאוד והתלהב מכל המתקנים. לפתע נשמע ברמקול קול גברי עמוק שמבקש מאלברט וינרמן (אבא של רוני) , לגשת למשרד רב החובל. הוא שאל את דודתו לפשר הדבר והיא ענתה : זה סתם. מאוחר יותר כשחזרו לאזור השינה ופגשו את משפחתו הוא לא ראה את אבא ביניהם.

מאוחר יותר הסתבר שאבא הורד מהאנייה באשמה שהיה קומוניסט, אשמה שהייתה שיקרית והגיעה מסוכן בשם קדר ליבנסקי שהיה מלשין לאמריקאים נגד יהודים. הוא עצמו היה מרוסיה הלבנה.

טיול באנייה

האנייה יצאה לדרך ולמרות האוקיינוס הסוער הוא כילד נהנה מכל רגע. בין יתר העיסוקים שלו באנייה הוא עבד כמגיש אוכל בחדר האוכל הכללי. האנשים הבוגרים יותר סבלו ממחלת ים ורוב הזמן שכבו במיטה או ישבו חסרי אונים. לאחר שיט בים סוער הגיע האנייה לעיר נגאסקי שביפן. הם לא ירדו מהאנייה וכנ"ל גם בתחנה הבאה בהונלולו שבאיי הוואי.

הנמל האחרון באותו שיט היה נמל סן פרנסיסקו שבחוף המערבי של ארצות הברית. הנוסעים ירדו מהאנייה והלכו רגלי לעבר רכבת שהמתינה להם ברציף. מאחר והם נחשבו לפליטים, דאגו שלטונות ארצות הברית להבטיח שלא נברח לתוך הקהל הרב שהמתין להם על מנת להשתכר בארצות הברית שדרה של שוטרים עמדה משני צדדי המעבר אם מכונות ירייה למנוע את הבריחה שלהם.

הרכבת לקחה אותם מסן פרנסיסקו לרוחב כל ארצות הברית עד לניו יורק. עבורו כילד המסע היה נפלא המיטות היו נוחות חדר האוכל היה מפואר והאוכל היה טעים אבל עיקר ההנאה בא מהמתות הרבות שקיבלו מהיהודים שחיו בארצות הברית ובתוכם בני משפחה שלהם.

הם הגיעו לניו יורק והם ירדו מהרכבת לעבר ספינה שלקחה אותם לאי הדמעות. אי הדמעות הוא למעשה בית כלא ענק השוכן על אי בודד שמוקף גדרות מחושמלים למניעת בריחה של האנשים התנאים שם לא היו קלים אבל הוא בתור ילד נהנה. הוא זוכר בוקר אחד שהממונים החליטו להוציא את הילדים למרפסת על מנת להתאוורר. היה זה בוקר חורפי והמרפסת הייתה מכוסה שלג דבר שגרם לילדים אפשרות למשחקי שלג. הדבר הזכור לו ביותר הוא מראה פסל החירות המשקיף על האי בו הם היו כלואים ללא חירות.

לאחר שבועיים באי הדמעות הם יצאו למסע בים לעבר העיר טרני שבאיטליה. בעיר טרני הם הועברו לעיר בארי ברכבת. שם הם שהו במחנה פליטים כשבועיים. יום אחד הוא נסע עם סבו לעיר בשביל ביקור באחד החנויות ביקש סבו להיכנס והוא נשאר במדרכה הסואנת. לאחר זמן מה הוא ראה שסבו משתהה בחנות הוא נכנס כדי לראות מה קורה והוא לא היה שם הוא נבהל והוא רץ החוצה בעיר שאיננו מכיר את השפה ואת האנשים הוא פנה שמאלה וימינה ואז הוא החליט לרוץ לאחד הכיוונים. הוא היה מבוהל והוא חשש להישאר לבד ופתאום הוא רואה את סבו הולך כאילו כלום לא קרה הוא חשב שהוא הולך לצידו ולא שם לב שבעצם הוא לא היה שם. הוא שמח לפגושו והם חזרו יחד למחנה.

אמו של רו, שעדיין בחיים, היא בת 94 גם היא נולדה בשנגחאי בתאריך 18 באוקטובר 1920.

 הקשר הרב דורי – תיעוד מורשת קהילת יהודי סין

בר פרי ורן השתתפו השנה, תשע"ה. בתכנית הקשר הרב דורי. בר תיעד את סיפורו של רן בתהליכי חקר ותיעוד ממקור ראשון.  סיפור חיי ומשפחתו וסיפורה של קהילת יהודי שנגחאי"

מתעד וכותב: בר פרי פרץ