מאגר סיפורי מורשת

שמי בטי אברהמוב, נקראתי על שם סבתא של אבי, נולדתי בשנת 1953 בתל אביב.

בהיותי בת שלושה חודשים עברנו לטהראן שבאיראן. למדתי בבית ספר צרפתי על שם ז'אן ד'ארק. משנותיי באיראן זכורים לי המאכלים המיוחדים כגון: פלודה – גלידה פרסית מיוחדת וטעימה, חורשט זבזי – אורז מלא בעשבי תיבול טעימים ובשר, גונדי – קציצות אורז רכות וכמובן – הקבב הפרסי הנהדר, ועד היום כשאני אוכלת מאכלים אלה מציפים אותי זיכרונות משנותינו בטהראן.

בחופשות נהגנו אני ומשפחתי (הוריי ליאון וצביה פינסי ואחיותיי – אורנה, דוריס, אליס, וענת) לנסוע לחופשת סקי משפחתית, אלה היו חוויות בלתי נשכחות…

לאורך השנים, היה ברור להוריי כי את שנות בגרותנו חשוב להם שנעשה בישראל, ולכן בשנת 1968, בהיותי בת 15, חזרנו לישראל לתל אביב. מיד עם סיום לימודי בבית הספר התיכון, ביוני 1975, התגייסתי לצה"ל. את השירות הצבאי סיימתי שישה חודשים אחרי פרוץ מלחמת יום כיפור.

שנתיים מאוחר יותר התחתנתי עם יעקב אברהמוב ונולדו לנו שלושה ילדים: יוסי, דורי ושלי. התרבות הפרסית העשירה עדיין מלווה אותי גם כל כך הרבה שנים. בצעירותי המשכתי וביקרתי בטהראן מספר רב של פעמים.

הזוית האישית

סבתא בטי ועידו: שמחנו על ההזדמנות לשוחח על דברים שאנחנו לא מגיעים אליהם בשגרה, ולהיחשף לפרטים בסיפור של סבתא בטי שטרם הכרנו. עידו מאחל לסבתא שתמשיך לצבור חוויות מהנות ומעניינות עם המשפחה ושתזכה לבריאות טובה ושנים רבות בהן תוכל לספר לנו עוד מסיפוריה המעניינים. סבתא בטי מאחלת לעידו חיים של בריאות ואושר, שימשיך להעשיר את חוויותיו בחוויות טובות ומצמיחות ואת ידיעותיו הרבות. שתמיד ילך בדרכים טובות ומאושרות.