מאגר סיפורי מורשת

תמר ונגה צור, שתינו משתתפות יחד בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלנו כרמית.

סבתא כרמית נולדה בקיבוץ אייל

"אייל (אֱיָל) הוא קיבוץ של התק"ם באזור השרון סמוך לעיר קלקיליה השייך למועצה אזורית דרום השרון….העלייה על הקרקע נערכה ב-1 בנובמבר 1949 במקום בו ניצב הקיבוץ עד היום. שמו של הקיבוץ נגזר משמו של ארגון המחתרת היהודי בגטו ורשה – אי"ל". (ויקיפדיה).

סבתא שלנו נולדה בקיבוץ אייל. פעם בקיבוץ הילדים לא גרו עם ההורים שלהם, הילדים גרו בבית ילדים שם הם אכלו ביחד, שיחקו ביחד וגם ישנו ביחד. הייתה להם מטפלת אשר דאגה לכל הצרכים שלהם וגם שמרה אליהם בלילות.

באחד הלילות כאשר סבתא הייתה בת שנתיים, כמו תמיד ריטה (אמא של סבתא) באה להשכיב אותה לישון, להקריא לה סיפור ולתת לה נשיקה לפני השינה. בבוקר הגיעה ריטה, סבתא רבתא, לראות מה שלום סבתא ולשמוע איך עבר עליה הלילה, כשהיא מגיעה למיטתה של סבתא היא רואה קשקוש גדול עם צבע, על הקיר.

ריטה (סבתא רבתא): "כרמיתי יקרה למה קישקשת על הקיר? על קירות לא מציירים!"

סבתא כרמית : "אמא זה לא קשקוש! אני ציירתי אותך כי התגעגעתי אליך בלילה ורציתי אותך לידי!"

לאחר שכרמית גדלה קצת סבא וסבתא שלה רצו לעבור לגור במקום אחר כי תנאי הקיבוץ לא התאימו הם. לכן הם עברו לגור במעברה ברמלה, אבל ההורים של כרמית לא רצו להשאיר אותם לבד אז כרמית והוריה עברו יחד אתם.

במעברה היו הרבה מאוד עולים חדשים מכל מיני מדינות שדברו בכל מיני שפות, אבל כרמית ידעה רק עברית. לשכנים שלה היו ארבע בנות שעלו מתוניס שבצפון אפריקה והם דיברו רק צרפתית. כרמית רצתה לשחק איתן אבל לא ידעה צרפתית, אז לא היתה לה בררה אלה ללמוד, אז בגיל חמש התחילה ללמוד צרפתית. במשך השנים גם שכנותיה למדו עברית ונעשו לחברות טובות.

הזוית האישית

תמר ונגה צור מביאות את סיפורה של סבתא כרמית