מאגר סיפורי מורשת

שמי עומר קציר, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי עדה קציר, שסיפרה לי את סיפורה על בת הדוד האבודה אסתי.

סבתא עדה קציר מספרת:

רקע

שמי עדה קציר, נולדתי בעפולה בשנת 1945 לבית משפחת גוטליב.

שלושים שנה אני מחפשת את בת הדוד שלי אסתר גוטליב (בת האח, יעקב, של אבי יחזקאל גוטליב). אסתר  נולדה במילאנו (איטליה) בשנת 1950. זה הפך להיות אחד מחלומות חיי שליוו אותי רוב שנותיי. אסתי, אסתר גוטליב עברה בגיל שנתיים עם הוריה לסאו פאולו וגדלה שם בברזיל.

דודי יעקב נפטר שנתיים לאחר המעבר לברזיל ונקבר שם. מסיבות בלתי צפויות, נותק לחלוטין הקשר עם אמה של אסתי – ששמה טרודה, לאחר מות הדוד.

דודי יעקב, היה עשיר מאוד והם גרו בווילה ענקית ומכובדת בעיר. נודע לנו, שטרודה האלמנה, התחתנה עם יהודי אחר, שהשקיע את כל כספיו הרבים של דודי, בפרויקט ש"פשט את הרגל" והיא נאלצה למכור את הווילה, חייהן של טרודה ואסתי הפכו לגהינום שהסתיים בגירושין והן נותרו חסרות כל.

החיפוש אחר אסתי, בת דודי

בשנת 1982 בעידוד אבי ובקשתו המיוחדת ממני, אותה ביקש לפני מותו, הוא ביקש ממני למצוא את אסתי.  בעקבות זאת התחלתי לחפשה, בכל האמצעים האפשריים: ברשתות החברתיות באינטרנט, במנועי חיפוש כמו גוגל ואף בפירסום בעיתון הקהילה היהודית בסאו פאולו. העברנו תמונות שהיו לנו, משוכפלות למספר רב של שליחים ישראלים, שיצאו להדרכה בסאו פאולו, ולכל מיני "ישראלים", עולים חדשים מברזיל, שנסעו לביקורי משפחה. התמונות שהיו ברשותי הם תמונות של אסתי מגיל שנתיים ושל הוריה. התמונות הובאו אלינו, מביקורו של אבי באיטליה.

החיפוש התבצע גם בטלפונים רבים ליהודים, חברים ומכרים, חברים של חברים בארץ וגרים שם. פניתי אף לסוכנות היהודית, שתבדוק ברשימות העולים. עשיתי בדיקה אישית באולפנים לעולים חדשים בארץ. חשבתי שאולי היא עלתה לארץ וכנראה לא יודעת על קיומה של משפחתנו. לבסוף מכאן הסקתי שהיא עצמה אולי לא מחפשת אותנו. שום דבר מכל המאמצים והאנרגיות שהשקעתי במשך 30 שנה – לא הוביל לגילוי!!! ברוב ייאושי, החלטתי לעזוב את החיפוש ולהניח לנפשי המאוכזבת.

הגילוי 

בשנת 2012 לאחר שלא הצלחתי לקיים את החלטתי ולהניח לנפשי ועם תקווה קלושה שוב הכנסתי את פרטיה לגוגל והנה- הפתעה! תוך 30 שניות עלו על המסך, כל פרטיה האישיים. גיליתי שהיא עדיין בברזיל, נשואה עם ילד, אבל בעיר אחרת – בסלבדור דה בהייה. נרגשת ביותר, הרמתי טלפון והיא הייתה על הקו, הבנתי שסוף סוף מצאתיה!

התחלתי לגמגם באנגלית ולבכות מרוב אושר והתרגשות, לא האמנתי שזה קורה לי. 30 שנה לחפש מישהו  במאמצים אדירים, להגיע לאיבוד תקווה ויאוש גדולים! ולמצוא אותה בסוף תוך 30 שניות?! הרי קרה לי נס! למרות היאוש ההתמדה השתלמה והאיחוד הושלם!

כך חזרו השקט והשלווה לחיי! ביקרתי שבעה ימים מלאי אושר ושמחה בביתה בברזיל עם בני משפחתה ומאז אנו שומרות על קשר רציף באינטרנט ובטלפון.

הזוית האישית

עומר קציר: סבתא, היה לי כיף לעבוד אתך בפעם הראשונה ולמדתי ממך הרבה דברים שלא ידעתי עליהם. נדהמתי לשמוע את הסיפור שסבתא שלי סיפרה לי. נדהמתי עוד יותר לגלות מה בני משפחה יכולים לעשות כדי להתאחד והבנתי שכשאנחנו עם מי שקרוב לנו אנחנו הכי מאושרים בעולם!

אני עדה קציר עם אסתי בת הדוד האבודה שהתגלתה בברזיל