מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אורית רייטר מספרת על געגועים לאבא

אני וארז נכדי במפגש הקשר הרב דורי
אני כתינוקת עם אמי ואחי
החולה המדומה

רקע קצר על ילדותי

נולדתי בתאריך 6 לינואר 1958 בבית חולים בילינסון בפתח תקוה, בת לאמא מיכל ולאבא ברוך, אחות קטנה לאחים בוגרים: אליהו שגדול ממני ב- 19 שנה ואמנון הגדול ממני ב – 14 שנה. במשך שנים ההורים ציפו לילד נוסף אך יותר מכל היה חשוב להם שזאת תהיה בת. כך דאגו להשמיע לי את הסיפור שנים אחר כך. הכמיהה לבת הייתה נוכחת כבר מהלידה הראשונה.

ההריון של אמי היה בסיכון גבוה, בעידודו של אבי, שיעץ לנסות לשמור על העובר תחת פיקוחם של הרופאים, הייתה אמי בשמירת הריון. ואכן "בדרך נס" נולדתי בריאה ושלמה אך קטנה במשקל 2.5 קילו.

את השם אורית קבלתי מאחי אמנון, יום אחרי שהורי נתנו לי את השם נאוה. בתעודת הזהות מופיעים שני השמות: נאוה – אורית, אך תמיד קראו לי אורית.

תמונה 1
        
תמונה 2

במסגרת עבודתו של אבי כסוחר יהלומים, נדרש ממנו  לנסוע לעיתים לחו"ל. הפרידה ממנו הייתה לי קשה, כיוון שהייתי מאד קשורה אל אבי בפרט ולהורי בכלל.

כילדה הייתי רגישה מאד, רגישה לזולת, להורי ולכל מה שהתרחש בבית. הקשר המפנק והדואג של ההורים ובפרט של אבא היה מקשה עלי את הפרידה ולו למספר ימים כשנעדר לצורך עבודה. בתקופות אלו הייתי נעשית חולה, מאבדת תיאבון, מפתחת חום גבוה, הכל כדי שאבא יחזור.

באחת הנסיעות של אבי כשהוא בדרך לארצות הברית, עם חניית ביניים באירופה, אמי מזעיקה אותו לבוא דחוף לארץ, היות שחליתי ורוצים לאשפז אותי. היא קיוותה והאמינה שאם אבי יחזור לארץ, אני אחלים ואחזור לתפקד כרגיל. אבי ביטל את הטיסה מיד וחזר לארץ. ואכן כשחזר לארץ החום נעלם, התיאבון חזר והכל שב למסלול הרגיל.

אני זוכרת בוקר אחד, כשאני מתעוררת מהמיטה ואני רואה בובה ענקית עם שמלה אדומה נעמדת מולי, אבי חזר בלילה עם המתנה והפתיע אותי. לא הייתה מאושרת ממני. בכל נסיעה שלו היה שולח מכתבים, שואל לשלומי אם אני מרגישה טוב ואוכלת כמו שצריך ותמיד חוזר עם מתנות.

אבי נהג לכנות אותי בשם חיבה אורקי. שנים שמעתי משפטים כמו את האור שלנו בבית, מה היינו עושים בלעדייך בחיים …

 

תמונה 3
           
תמונה 4

 

תמונה 5

 

במסגרת סיפורי אני מוצאת בארכיון את המכתבים והגלויות שאבי שלח אלינו וגם את ספר הזכרונות של אחי אמנון בו הוא מזכיר את לידתי.

הערכים שעליהם גדלתי עליהם בבית זה לעשות טוב לאחר, להיות ישר, להרבות בחסדים בעולם. כל השנים שמעתי משפט שנחקק בתוכי "טוב שם טוב משמן טוב". כלומר: לא רק לדבר על ערכים טובים אלא בעיקר ליישם אותם – זה תיקון מידות פנימיות.

כמה מילים עלי ועל משפחתי היום:

אני בת 62 נשואה לדורון כמעט 43 שנה, אמא לשני ילדים: שירן, עו"ד ומגשרת משפחתית, בת 41 נשואה לאיש נפלא יפתח, הורים לשלושה ילדים: ארז 11.5, אלון 10 ומיכל 5.5 ע"ש אמי ז"ל.

בני אייל בן 35 מהנדס מכונות נשוי לשירה, הורים לשני ילדים טליה בת 4, גולן בן 2.

מוצאי בוכרי ובעלי ממוצא אוסטרי ושנינו ילידי הארץ.

משפחתיות היא ערך עליון עבורנו, הילדים והנכדים מרגישים את הנוכחות שלנו, נכונים להירתמות לכל מצב. בימי שישי המשפחה מתכנסת כמעט בהרכב מלא, לארוחת שישי עם קידוש ואוירה של ביחד. מנסים לשמר את המסורת הבוכרית במאכלים אותנטיים כמו אושפולו, בחש, דושפרה שגם החתן יפתח והבן אייל ממשיכים להתענג בהכנתם.

הנכדים בפרט ארז נוהגים לבלות אצלינו, וזמן איכות עם סבא, הולכים פעמיים בשבוע לחוג כדורגל וגם למשחקי הפועל. הנכדה מיכל, נשארת לישון כמעט כל יום שישי, מזה שלוש שנים אנחנו הולכות בשבת בבוקר לבית הכנסת השכונתי, חוויה רוחנית מדהימה של קשר סבתא לנכדה.

עיסוקי מזה שנים הוא עזרה ליחידים ולזוגות בהחזרת משאלת הלב שכל כך משתוקקים אליה לאיכות חיים בריאה בתוך המרחב הזוגי, תוך כדי לימודים בתחום האימון האישי, הפסכולוגיה החיובית ועולם היהדות.

הזוית האישית

אורית רייטר: זו תוכנית מבורכת הנותנת מקום, לשיתוף הדדי ולחיבור רב דורי. היציאה לרגע מתוך מסגרת של מורה תלמיד והישגיות למפגש חוויתי בין סבים וסבתות לנכדיהם, מפגש של שיח חוויתי, מפרה, שיצרב בתודעה שנים.

מילון

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"
כיבוד אב ואם היא הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. מצוות כיבוד אב ואם היא מאותן מקצת מצוות שהתורה פירטה בהן את שכרו של המקיים מצווה זו כפי המופיע בהמשך הפסוק: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך". ערך שגדלתי עליו והעברתי הלאה לילדי ונכדי.

ציטוטים

”טוב שם טוב משמן טוב“

הקשר הרב דורי