מאגר סיפורי מורשת

"גננת לחיים"

"שמי דינה תירוש, נולדתי בישראל, בשנת 1934. הוריי עלו בשנת 1923 לישראל מרוסיה ומפולין , הם הכירו כאן בארץ והקימו משפחה. אני נולדתי ולאחר מכן, נולדה לי עוד אחות. אז בתקופה ההיא היה מאוד צפוף, גרנו בדירה אחת עם סבא וסבתא בחיפה והיו אפילו מקרים שגרנו עם השכנים.

בכיתות א'-ח' למדתי בבית ספר "גאולה" ומכיתה ט'-יב' למדתי בבית ספר בקרית ביאליק. בשנת 1952 התגייסתי לצבא ושירתי כמזכירה פלוגתית בחיל האוויר. זו הייתה התקופה שבה היגרו ארצה הרבה עולים מרומניה, הרגשתי שאני תורמת למדינה שלי וגם לעולים החדשים ומאוד התחברתי אליהם, למשל להומור שלהם, דיברתי איתם ובעיקר עזרתי להם כמה שיכולתי ברכישת השפה החדשה. היום שלי בצבא היה מחולק לשני חלקים: ביום הייתי משרתת ביחידה ובלילה הייתי יוצאת ללמוד במסגרת סמינר לגננות.

סיימתי את הלימודים בשנת 1994 ,עם תעודה ורישיון הוראה לגננות. מיד לאחר מכן קיבלתי לנהל גן והייתי עצמאית. מידי שנה הייתי מכנסת את כל גני נווה שאנן ברחבת המדשאות של בית אבא חושי ומתוקף תפקידי כגננת נהגתי לקיים פגישות קהילתיות כאשר במסגרתן הקראתי להם קטעי קריאה, רקדתי איתם, שרתי, צבעתי וארגנתי פעילויות חברתיות מגוונות וזה זיכרון טוב שנשאר לי מאותה תקופה.

אני זוכרת, שזה היה אירוע שאיחד את כולם ,אבל לצערי לאחר כמה שנים בעיות ביטחון החלו לצוץ וכתוצאה מכך, האירוע הועתק למקום אחר ולא היה יותר באחריותי.

הכרתי את בעלי בגיל מאוד צעיר, היינו יחד תקופה ארוכה והיה לנו ברור שנתחתן. התחתנו בכרמליה, במלון שהקדישו את הקומה הראשונה לחתונות וזו הייתה חתונה גדולה מידי מכיוון שהאבא של החתן הזמין יותר מידי אנשים. אז לא היה הרבה כסף, לכן את האוכל הכנו לבד וכל השכנים הגיעו לעזור. כשהבן הבכור שלי נולד אני לא עבדתי כך גם עם שאר ילדיי. השנים חלפו והייתי עסוקה בגידול הילדים, בחינוכם ובעבודות הבית".

בגיל 60 יצאתי לפנסיה.

העשרה

העלייה מרומניה: "לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין 15 במאי 1948 לבין 1952 עלו לישראל מרומניה יותר ממאה ועשרים אלף יהודים. עיקר גל העלייה היה בין השנים 1950 (46,171 עולים) ל-1951 (39,046 עולים)".(נלקח מויקיפדיה)

תשע"ו