מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רבקה, נולדתי בצפת בשנת 1958 להוריי בלה וגדליהו כהן. יש לי שני אחים: אחי משה כהן, אשר קטן ממני בשנה ואחותי עמליה שנולדה בנתניה ויותר קטנה ממני ב17 שנה.

אני כתינוקת יחד עם אבא גדליהו ואמא בלה

שנות הילדות שלי היו מלאות באירועים שנחרטו בזיכרוני. חוויות שלא ישכחו ממני לעולם. אני רוצה לספר לכם על כמה חוויות שהיו לי  בבית הספר היסודי.

בכיתה א'

אני זוכרת שהיה לי ידיד טוב בשם רענן. אהבנו לדבר ביחד וישבנו באותו שולחן מול המורה. לרוע מזלי, באחת הפעמים, המורה תפסה אותנו מדברים באמצע השיעור והמורה נתנה לי סטירה חזקה ללא התראה מוקדמת. אני עד היום זוכרת את הסטירה הזאת שהשפילה אותי מול כל הכיתה. אני שמחה שהיום אסור כבר למורים להשתמש בכוח.

סבתא רבקה ואחיה משה

כיתות ג-ה

בכיתה ג' למדתי לנגן בחלילית עם המורה יהושע ומהר מאוד הנגינה הפכה להיות אחד התחביבים האהובים עליי. היום, כשאני נזכרת כיצד אהבתי לנגן בחלילית, אני מתמלאת געגוע לרגעים הנעימים שנתנה לי הנגינה באותה העת.

מקהלת בית ספר

זיכרון אהוב

אחד הזיכרונות האהובים עליי הוא, שבכל יום דוד שלי יוסף היה בא לבקר אותי בבית הספר בגלל שהוא עבד קרוב לבית הספר. אני כל כך שמחתי כשהוא בא לבקר אותי! מלבד זאת אני זוכרת שאמא שלי, בלה, הייתה עושה דרך ארוכה מאוד וקונה לי לחמנייה עגולה ונקניק לארוחת בוקר לבית הספר.

קור בצפת

אחד הזיכרונות שהכי חרוטים בזיכרוני הם הימים הקרים בצפת. לפעמים היו ימים מאוד קרים בעיר, הטמפרטורות היו נמוכות מאוד וירד שלג שכיסה בלבן את כל העיר. היינו יוצאים החוצה עם מעיל חם ומשחקים בהנאה רבה בשלג וזה היה מאוד כיף! כשלא יכולתי לרדת לשחק בשלג, הבטתי מבעד לחלון וראיתי את הנופים היפים והמרשימים של העיר צפת. אני מתגעגעת מאוד לימים האלו. אני זוכרת גם שבכל יום שבת היינו לובשים בגדים חגיגיים והולכים לדוד שלי יוסף לאכול את סעודת שבת ביחד, כל המשפחה. כל שבת הייתי מתרגשת מחדש.

אחי משה ואני

סבא דב וסבתא הניה

סבא דב וסבתא הניה היו דמויות מאוד משמעותיות בחיי וכל סוכות וליל הסדר היינו מבקרים אותם עד שעליתי לכיתה ו'. אמא ואבא שלי החליטו שאנחנו צריכים לעבור לגור בנתניה כדי שלאבא שלי תהיה עבודה מסודרת. אבל, בגלל שהיינו צריכים למכור את הבית והבית החדש עוד לא היה מוכן, עברנו לגור אצל סבא וסבתא. סבתא שלי סמכה עלי. היא הייתה נותנת לי כסף כדי שאלך למכולת לקנות מה שהיה צריך לבית. הרגשתי בוגרת ואחראית.

יצאנו לטיול 

עוד משהו שחרוט ממש חזק בזיכרוני זו העוגה האהובה עלי בילדותי- עוגת גבינה, דומה לגביניות שיש היום רק יותר גדולה. תמיד הייתי מבקשת מסבתא שלי כסף לקנות אותה במכולת. לסבתא שלי היה גם מין "פטנט": היא הייתה שומרת שקית קמח ריקה והייתה שמה לי בה סוכריות וממתקים טעימים אותם הייתה נותנת לי באהבה גדולה לאכול. בנוסף על כך, אני וסבא שלי היינו מדברים הרבה ביחד. סבא שלי אהב מאוד לספר לי בדיחות. אבל חוץ מזה הוא היה בדרך כלל שתקן.

כשהייתי בכיתה ו', כל יום לפני שעות הלימודים היינו עושים מפקד. כל בית הספר היה מתכנס במגרש. היינו שרים את התקווה, העלו את התורן, המנהל הכריז על סדר היום של כל כיתה ורק אז כל תלמיד היה יכול ללכת לכיתה שלו.

אחי משה ואני בבגרות

הזוית האישית

הנכד עומר: תכנית הקשר הרב דורי חיזקה ביני לבין סבתא את הקשר. נפגשתי הרבה עם סבתא. היא הגיעה אלינו יותר ואני אליה.

סבתא רבקה: לסיכום, אני לפעמים יושבת בבית שלי, עוצמת עיניים לרגע ונזכרת בכל החווית הללו, גם על הטובות יותר וגם על טובות פחות, ומתגעגעת לימים ההם, איך שהכל היה פשוט יותר, ואיך, אפילו לרגע אחד הייתי רוצה לחזור לשם וליהנות מהילדות.