מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של סבא שלום

למה בעצם בחרתי בסיפור הזה, אתם אולי שואלים? ובכן בשנת תש"ח הייתי בכיתה ו' וזאת הכיתה בה נמצא לירון נכדי, כלומר הייתי בערך באותו גיל של לירון באותה תקופה. המלחמה הגיע לאיילת השחר מיד אחרי ה' באייר תש"ח, לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, והתגובה הגיעה בהפגזה של הסורים שעמדו מעבר לירדן ובהפצצות של מטוסים.

באיילת השחר היו מקלטים שאליהם היינו נכנסים לאחר הפעלת אזעקה. המקלטים היו די עלובים, עשויים עץ ופח ומכוסים בשכבת עפר של חצי מטר. לא היה שם חשמל מים או ביוב ופשוט היינו יושבים ומחכים שההפצצה/הפגזה תיגמר ונוכל לצאת. ככה עברה עלינו תקופה של חודש. לאחר מכן הצבא החליט להוציא את כל ילדי הגליל העליון ולהעביר אותם למקומות בטוחים יותר. בערב שבועות הוציאו את הילדים והפעוטות מאיילת השחר לטבריה והמבוגרים יותר נשארו באיילת השחר (כיתה ז' ומעלה).

את הילדים העלו על אוטובוסים ונסענו לטבריה. כשהגענו לטבריה היה כבר חושך בשמים ואותנו הכניסו למלון וישנו שניים בכל מיטה. גם מטפלות היו איתנו בטבריה, ובילינו ככה חודש ימים! את הימים העברנו ברחצה בכנרת ובשיטוטים באיזור. לאחר שבועיים לקחו את כיתה ו' (הכיתה שנמצאתי בה באותו זמן) בחזרה לאיילת השחר. אחרי יום או יומיים באיילת השחר חליתי במחלה ששמה דלקת קרום המוח. למזלי הגדול הפניצילין הגיעה כבר לארץ, והייתי צריך לקבל מהפניצילין זריקה כל שלוש שעות!! הרופאה הכשירה רופאה אחרת שתעזור לה לתת לי זריקות. לאחר יומיים העבירו אותי לבית חולים בטבריה. לבית החולים קראו 'שווייצר' והוא נהרס מאוחר יותר לצורך בניית מגורים, שמה המשיכו בטיפול של הפניצילין. שהיתי בטבריה שבועיים או יותר ובמשך התקופה הזאת העבירו את כל הילדים מאיילת השחר לחיפה. את הילדים שיכנו בשכונה הגרמנית בחיפה התחתית.

בחיפה הייתה אוכלוסייה גדולה של ערבים ובסביבות פסח היו קרבות בין היהודים לערבים בעיר, והערבים עזבו את חיפה. הבתים שהם השאירו מאחור שימשו לשכן אותנו ואת הילדים האחרים מהאיזור. בחיפה שהינו ארבע חודשים – עד חג סוכות. בזמן ששהינו שם פתחו בחיפה מכבסה. אנחנו גרנו בבית בן שלוש קומות, בכל קומה שיכנו כיתה אחת. לבית היה גם מרתף וכשהיו אזעקות היינו צריכים לרדת למרתף, ולפעמים כשהאזעקות היו בלילה חלק מהילדים כבר הלכו לישון במרתף.

בזמן המעבר לחיפה אני עדיין הייתי בטבריה בבית החולים שווייצר. לאחר שהחלמתי אבא שלי לקח אותי לחיפה. אני הייתי ילד בר מזל שראה את הוריו הרבה, אימא הייתה גננת ונשארה כל הזמן בחיפה. אבא היה בתפקיד מטעם הקיבוץ והיה יומיים או שלושה בחיפה וכל שבוע יתר הילדים ראו את ההורים לעתים יותר רחוקות, כשהוריהם באו לבקר אותם במיוחד. בחיפה היינו מעבירים את הזמן בים בחוף שנקרא "החוף השקט" ליד בית חולים רמב"ם. היינו גם משחקים משחקי כדור במגרש שליד המקום בו גרנו. כשהגיע הזמן ללמוד, פתחו בית ספר והתחילו ללמד אותנו.

מאוד התגעגענו לאיילת השחר ובאחד הימים התארגנו והחלטנו לנסוע לאיילת השחר. נעמדנו על הכביש לגליל העליון וניסינו לתפוס טרמפ לאיילת השחר. כמובן שלא השגנו טרמפים, וכעבור כמה זמן באה אחת המטפלות והחזירה אותנו למקום שבו גרנו.

גם במסגרת הלימודים דאגו לנו לטיולים לכרמל, כפר אתא ורמת יוחנן… הקיץ עבר והגיע הזמן ללמוד. נפתח במיוחד בית ספר קרוב לאזור המגורים שלנו ואליו הלכנו ללמוד. למדנו עד תחילת החגים ואז הוחלט להחזיר אותנו לאיילת השחר. הכיתה שלי, שהייתה הכיתה הבוגרת, הייתה בין האחרונות לחזור ועזרנו להעמיס ציוד של שאר הכיתות הצעירות יותר. חזרנו לאיילת השחר בעזרת משאית ולא אוטובוס. חזרנו לאותם בתים בהם שהינו חצי שנה קודם ולאותן כיתות.

הזוית האישית

סבא שלום: היה מעניין וארוך מדי.

לירון: היה לי מעניין מאוד. שמחתי לגלות עוד דברים על סבא שלי ועל עברו.