מאגר סיפורי מורשת

שמי אליסיה גורביץ, נולדתי בבואנוס אירס, ארגנטינה. אני רוצה לספר על תולדות המשפחה של סבתא שלי מצד אמא שלי (אלנה) בארגנטינה,  בשנת 1921.

תולדות המשפחה – סבא וסבתא

בשנת 1921, אבא של סבתא שלי (מנחם, שנולד בסוריה בעיר חלאב) למרות שלא היה מקובל שם,  עקב הצלחה של אחיו הבכור החליט לשלוח את בתו בת ה-13 לארגנטינה (רשל זיאת), להתחתן עם בן דודו (סלחאה). אחרי שעברה תקופה של עצב ובכי בסוריה, לא נשארה לה ברירה ובסוף עלתה לאוניה ביחד עם שני בני דודים אחרים. היא השאירה מאחוריה 4 אחים ואחיות וכמה שנים לאחר מכן נולדו לה עוד 2 אחים במשפחה. הנסיעה הייתה מאוד ארוכה והיא מאוד התגעגעה. אביה נתן לה ביד שרשרת זהב באורך 2 מטר שתהיה לה כנדוניה וביטחון אישי וזהו כל מה שנשאר לה ממשפחתה.

כאשר רשל הגיעה לבית דודה (אשתו של הדוד – רנה), לקחה לה את הזהב והכירה לה את הבן הבכור שלה. רשל מהרגע הראשון לא אהבה אותו, ואז התחילו הוויכוחים ביניהם, היא סירבה להתחתן איתו והדודה כעסה מאוד, וכעונש הכריחה אותה לעשות את כל עבודות הבית הרבות ולא החזירה לה את השרשרת שנתן לה אביה (הדודה החזיקה בשרשרת 40 שנה).

יום אחד, הגיע מהכפר מרקוס (הבן האמצעי של הדודה) ורשל התאהבה בו מיד, הם התחתנו באותה השנה. מרקוס הוא הסבא היקר שלי. הוא היה בן 18 והיא עדיין בת 13. הם הביאו לעולם 5 ילדים הבכורה אלנה (אמא שלי) איגנסיו, מנואל, חוסה ושרה (שנפטרה בגיל 3 ימים). איגנסיו, מנואל וחוסה הם האחים של אימי.

עברו השנים, המשפחה התבססה בתחום הבדים בבואנוס איירס. יום אחד, אלנה הכירה בחור נחמד ויפה תואר אבל הוא לא מאותו מעמד סוציאלי, אבא שלה סירב לתת לה רשות לצאת איתו והיא לא ויתרה אז היא פיתחה תכנית כדי שתוכל להיפגש איתו, היא נרשמה ללימודי ערב  בתחום התפירה ובישול, פעם בשבוע אחיה עזר לה להבריז ממנו וככה הגיעה לגיל 21 (שזה היה הגיל שמותר להתחתן בלי רשות ההורים) ולסבא שלי לא נותרה ברירה והם התחתנו באושר. קראו לבחור סלומון גמאל אבל כולם מכירים אותו כאלפרדו. גם ההורים של אבא שלי הגיעו מחאלב, סוריה. עם האח הבכור של אבא שלי בשם טאודור, יתר הילדים נולדו בארגנטינה שמם חימה, אמיליה, אסתר ומזל. אלפרדו היה מבוגר מאלנה ב 9 שנים ובין מרקוס לאלפרדו היו 10 שנים הבדל. אלפרדו אבא שלי היה איש מאוד נחמד וכריזמטי ונוצר חיבור בין סבא לאבא שהם היו כמו אחים כל השנים.

אמא ואבא הביאו לעולם 6 ילדים – 4 בנות ו- 2 בנים והם: שרה רקל, קרלוס, אליסיה (אני), מרקוס וגבריאלה. כולנו גרנו בעיר בואנוס אירס ואבא שלי עבד בתחום האופנה. אני לא אהבתי לעבוד במקצוע של המשפחה ולמדתי הנהלת חשבונות בהמשך עבדתי במשרד עורכי דין וכלכלה.

באותה שנה 1972 שבה הכרתי את מריו בעלי, סבא וסבתא שעלו לאוניה בדרך לישראל, לבקר את משפחתם שעלתה לארץ בקום המדינה. האחים וההורים של סבתא רשל הגיעו כולם לישראל מחאלב בשנות קום המדינה. הם באו ברגל ונעזרו בחמורים וגרו מהרגע שהגיעו במעברות. ההורים של רשל כבר לא היו בחיים אך היא יכלה לבקר את הקבר שלהם. הם נשארו במשך 3 חודשים עם האחים האהובים. ונהנו מאוד מאז הם לא ראו אותם לעולם יותר. כשהם באו לישראל בשנת 1972 סבתה ענדה את השרשרת שהביא לה אביה, רק אחרי מותה קיבלנו אותה מאמא שלי שעשתה מהחלק שהיא קיבלה תכשיט לכל בת שלה.

בגיל 20  התחתנתי. המשפחה של מריו הגיעה מכמה מקומות באירופה, הסבא וסבתא רבא (מויסס וקטלינה גורביץ) מרוסיה, והסבתא רבתא והסבא (אאידה וחוסה שוסטר) הסבים גורביץ הביאו לעולם 3 ילדים אלחנדרו (אבא של מריו) ססיליה וצ"ונה והסבים מפולין את שרה (אמא של בעלי) חואן וחואנה. בששת השנים הראשונות של הנישואין גרנו בבואנוס איירס והבאנו לעולם 2 בנות נטליה ופאולה.

בשנת 1981, עקב קשיים כלכללים ומשפחתיים נאלצנו לעלות לארץ. כשסיפרתי לסבתא רשל על הכוונות לעלות לארץ היא ניסתה לשכנע אותי לא לעשות זאת, והייתה מאוד עצובה ואמרה לי שהיא לא הייתה רוצה שאני אעבור מה שהיא עברה בגלל חסך במשפחה קרובה ושאולי אני לא אראה אותה יותר היינו מאוד קשורות רגשית.

באוקטובר 1981, הגענו לארץ ישראל עם הבנות. החיים בארץ היו מאוד טובים, התאקלמנו די מהר, הבנות היו מאושרות ולמדנו די מהר את השפה. אבל אני התגעגעתי מאוד כל הזמן, עברו כמה חודשים והתחלתי לדבר קצת עברית כדי והתחלתי לחפש את המשפחה של סבתא. לאחר 3 חודשים הצטערנו לשמוע כי סבתא רשל נפטרה בגיל 72. היה לי מאוד עצוב אבל בכל זאת חיפשתי אותם, מצאתי והייתי בקשר איתם עד שנפטרו.

אחרי מותה של סבתא שלי, אמא שלי קיבלה בירושה חלק של השרשרת שליוותה את סבתא כל השנים. וזה היה כל מה שנשאר לה ממנה. אמא שלי החליטה לעשות מזה 4 פריטים שונים לכל הבנות שלה ואני קיבלתי את הצמיד שאני שומרת למזכרת עד היום הזה.

כשהגענו לארץ גרנו במרכז קליטה בגילה בירושלים ובשנת 83, נולד לנו בשמחה בן ישראלי ושמו אייל. כל השנים גרנו בירושלים ועבדנו בכל מיני עבודות שונות לפרנסתנו עד שפתחנו עסק בתחום המזון, קייטרינג לאירועים. החיים עברו בכיף, נסענו כמה פעמים לבקר את המשפחה בדרום אמריקה. נטלי אמא של מעיין כשהייתה בגיל 17 הכירה את ליאור דבח היו חברים במשך 6  שנים עד שהתחתנו. המשפחה של ליאור הגיעה ממצרים וההורים דוד ז"ל ודניס טחן ויש להם עד 2  אחים יוסי ואיתן .

נטלי וליאור הביאו 3 ילדים לעולם יובל מעיין וניתאי. פאולה התחתנה עם אמיר שלום והם הביאו 4 ילדים, אייל התחתן עם אפרת גפני וביחד הביאו 2 ילדים.

הזוית האישית

הטיול לבית התפוצות והמפגשים