מאגר סיפורי מורשת

שמי גליה סינוואני, גרה ברמת גן בשכונת עמיד, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר מכל"ל , עם המורה שרי, והתלמיד המנחה שלי עומר עובדיה. את סיפורי רמת – גן אני מקדישה לזכרו של בעלי היקר ז"ל שהיה גנן בעיריית רמת גן.

גינת ירק ב "גן הקופים" – ברמת גן

שנים רבות עבד בעלי בחברת סולל בונה ולאחר מכן עבר לעבוד בעירית רמת גן במחלקת הגננות, הוא קיבלאחריות על גן שנקרא  "גן הקופים". היו סיפורים רבים על "גן הקופים" , בחרתי לספר על מקרה אחד: באחד הימים העירייה קנתה שתילים , שהגיעו במיוחד מהולנד. השתילים חולקו לכל הגנים בעיר רמת –גןוגם בעלי קיבל את מכסת השתילים עבור "גן הקופים" .

מהנדס הגינון,ישב עם בעלי, שירטט ותכנן היכן לשים כל סוג של שתיל וסידר אותך שתילים כקבוצות קבוצות .בעלי הנהן בראשו להסכמה ויצא לדרכו. בשטח הוא שתל את סוגי השתילים שהיגיעו מהולנד, בערוגות והשאירחלל ריק באמצע כל ערוגה. הוא החליט לקחת יוזמה ובחלל הריק הוא שתל כל מיני ירקות: בצל ירוק , צנוניות , עגבניות , פטרוזיליה ועוד ..

באותה תקופה, בגני הילדים, הגננות לימדו את הילידים על גן הירק וכדוגמא היו יוצאות הגננות עם הילדיםל"גן הקופים: לערוגות הירק ששתל בעלי , מדגימות ומראות לילדים את הירקות השונים. בעלי היה מכין להםחבילות קטנות ממני הירקות , הקשורות בגומיות ובם מעט בצל ירוק , צנוניות ועוד .. הילדים היו מאושרים זו הייתה חוויה גדולה .

כך באחד הימים, עבר מנהל העבודה ובא לביקור עם מהנדס הגינון ועוד כמה נציגים מהעירייה, הם באו לראות איך התפתחו ונקלטו השתילים שהגיעו במשלוח מהולנד. במקרה הם הגיעו בדיוק יחד עם הגננות והילדים שבאו לביקורם הקבוע בגינות הירק.

פמליית העירייה, שראתה את המחזה התפעלה מהרעיון של בעלי והעניקו לו מכתב תודה והוקרה .

 על גן הקופים – הוא גן שאול

"גן שאול היה הגן הציבורי השלישי שניטע ברמת גן, לאחר גן המלך דוד וגן אברהם. נטיעתו תאמה את חזונו של אברהם קריניצי, מייסד העיר, שביקש להקים עיר מרגוע, משופעת בגנים ובאוויר צח.

כבר מימיה הראשונים ניטעו ברמת גן אלפי עצים ושתילי נוי על הגבעות, ברחובות העיר, באיי התנועה ובחצרות הבתים, ואף נוסדה משתלה עירונית שסיפקה שתילים לגני העיר. "גני רמת גן", ציין קריניצי בגאווה ב-1939, "יצא להם מוניטין בכל הארץ, מצטיינים בנוי מיוחד, בצמחייה עשירה, בשדרות מוצלות, בפינות משחק ושעשועים, במזרקות מים, ומשמשים מקום מנוחה ומרגוע הן לאנשי המקום והן לאנשי הסביבה". עד כדי כך היו הגנים בבת עינו של אברהם קריניצי, שהעירייה אפשרה לתושבים שהתקשו לשלם את מיסיהם להמיר את חובם בעבודה בגני העיר.

בתכנון הגנים ברמת גן חבר לקריניצי הגנן משה כבשני, בוגר לימודי גננות במקווה ישראל, שטיפח את פינותיה הירוקות של העיר. כבשני, כפי שמעידים דוחות המועצה מסוף שנות ה-30, היה גנן בעל נשמה יתרה, והיה מודע היטב לחשיבות הקשר בין האדם לסביבתו. כל אימת שנחנך גן ציבורי חדש, נהג כבשני להזמין לטקס את תלמידי בתי הספר באזור, ובמהלכו "למסור" אותו לאימוץ על ידם. בדרך זו יצר זיקה חמה בין ילדי רמת גן לגני עירם.

שנות ה-70: הקופים הלכו, נותר רק השם

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 עבר גן שאול שינויים מפליגים. בשנת 1974 הועברו החיות לספארישנפתח ברמת גן, ושטח הגן צומצם לכמחצית ממה שהיה בימי הזוהר שלו. שנה לאחר מכן נבנה בגן מגדל מים מבטון מזוין המתנשא לגובה 11 מטר. שבילי אבן ומעקות ברזל תפסו את מקומם של הסרפנטינות ופרגולות העץ. שתי פינות משחק קטנות החליפו את הפינות הישנות של הפעוטות והילדים. על חלק משטחו הדרומי של הגן, בשדרת האחות נחמה (על שם האחות נחמה צדק שנרצחה עם חברתה ביפו ב-1936 ושהוריה התגוררו במקום), הקימו יוצאי יהדות איטליה את בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו. "

התחתנתי בשנת 1959 ויחד עם בעלי עברנו לגור ברמת גן, בשכונת רמת עמידר. מאז ועד היום אני חיה פהבשכונת רמת עמידר. היום אני בת 68 התחתנתי בגיל 17, צעירה מאוד.

יחסי שכנות חברות ועזרה הדדית בשכונת רמת עמידר

בשכונה שלנו יש יחסי שכנות , חברות ועזרה הדדית. לאורך כל השנים בם אני גרה בשכונה יש אין ספור סיפוריםעל עזרתם של השכנים: למשל בשנת 1971 כבעלי נפצע קשה בתאונת דרכים ואני הייתי  3 שבועות אחרי לידה, השכנות עזרו לנו מאוד, באו לבקר ולשאול מה שלומי ושלום בעלי . בכל אירוע בשמחות ובעצב יש בשכונה עזרה הדדית.

אני בחרתי לספר על מקרה מיוחד שקרה בשכונתנו: השכנות סיפרו לי על אשה אחת בשכונה שחלתה במחלת הסרטן והייתה במצב סופני, היו לה שישה ילדים. הילדים הגדולים הצליחו לשרוד ולהתמודד איך שהוא , ואילו הבת הקטנה שהייתה בת פחות מחמש שנים הסתובבה ברחובות עברה מבית לבית ולפעמים נרדמה על המדרכה ברחוב.

אב המשפחה היה טרוד בפרנסת המשפחה והקדיש את זמנו הפוני כדי לסעוד את אשתו החולה. שאלתי את שכנותי: היכן הילדה הקטנה נמצאת ? הן לא ידעו להצביע על מקום מסוים. הלכתי וחיפשתי אותה, ברחובות השכונה,  לבסוף מצאתי אותה: ילדה קטנה, רזה עם עיניים עצובות מאוד. אספתי אותה לביתי, רחצתי אותה ניקיתי אותה והלבשתי אותה בבגדים של בתי שהייתה בערך בגילה. היא נשארה בביתנו זמן מה וגידלתי אותה כאחת מילדי. במשך הזמן אמא שלה נפטרה, הילדה המשיכה להיות אצלי עוד תקופת מה, עד שאביה נישאבשנית והילדה עברה לגור איתם. במהלך השנים היא עברה ללמוד במוסדות שונים בפנימיות , אולם עד היום אנחנו שומרות על קשר –  יש בינינו קשר מאוד חזק.   

סיפור בארות המים ברמת – גן

אני גרה ברמת עמידר משנת 1959  ועד היום לפני שנים היו לנו ברמת גן מים באיכות גבוה  ראש העיר שלנומר קריניצי, דאג לחפור בורות שטעמם ואיכותם הייתה גבוהה ביותר.

והנה לימים חברת מקורות המים הארצית, אילצה את ראש העיר, קריניצי לאחד את הבארות למוביל המים הארצי , הוא רצה לשמור על בארות רמת – גן וסרב והתנהל משפט שנמשך שנים. בסופו של דבר  קריניציהפסיד  במשפט ובהארות של רמת-גן  אוחדו עם  מקורות הארציים, ולכן אנו שותים היום את המים הרגיליםשל מקורות.

ראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי 1926 – 1969

רציתי לספר מעט על ראש העיר הראשון קריניצי  שנתן את כל כולו לעיר רמת גן ותושביה . הוא אהב את הגניםודאג לטיפוחם , הוא דאג לחינוך ולמועדונים לילדים ולנוער, עם חינוך לערכים ולמנהגים של כל חג וחג. אנחנו תושבי העיר נהנינו מכל המשאבים והנוחיות אשר היו לנו בעיר. בשבתות ובחגים נהגנו לצאת ולבלות וליהנות מגניה של רמת גן ובמיוחד מהפארק הלאומי והסאפרי שהיום באים לבקר בו מכל רחבי הארץ .