מאגר סיפורי מורשת

עלייה מתימן :

נולדתי בתימן גרנו בעיר מוקארס ואבא עבד כאב בית בעיר עדן.

עברנו לגור עם אבא בעדן 3 שנים ואז הגיעה הידיעה של עלייה לארץ ישראל.

אמא סירבה לעלות בעלייה הראשונה בגלל שהוריה חיו בתימן בעיר מוקארס.

מי שהגיע מהעלייה הראשונה השתכן ב"כרם התימנים" היום.

אבא היה סוחר, וכשהתחילה העלייה חזרנו למוקארס יחד עם אבא כי המשפחה שאצלה עבד עלו ארצה.

ואז לאחר תקופה הגיעו שליחים מארץ ישראל נתנו לנו כמה חתיכות של מצות (פסח), הם אמרו שנאכל מהם כיוון שאלו המצות של ארץ ישראל ובקרוב תהיה עלייה לארץ ישראל.

כשקיבלנו את ההודעה מאוד שמחנו, ואז קראו לעשר משפחות וצילמו אותנו והתכוננו לעלות לארץ. היו לנו יחסים טובים עם הערבים, וכאשר הם שמעו את זה מאוד כאב להם. הם אמרו שברכה והגשמים יורדים בזכות היהודים.

קיבלנו הודעה לצאת מהבתים ולכוון את דרכנו לארץ ישראל עד שהגענו לאיזה מקום שהוא לא רחוק מעדן ואז הערבים הכניסו אותנו למקום ענק כמו מחסן וכיוונו את הרובה אלינו. סבי זיכרונו לברכה היה אדם חשוב, הוא קם  ועלה למלך שהיה באותה תקופה ואמר לו :"אתה לא מתבייש שאנחנו תחת חסותך ועכשיו הערבים מתנקלים ורוצים להרוג אותנו" ואז ענה המלך :"מי הוא זה שחושב לעולל עלילה כזאת ?"

ואז אמר לו סבי: "תרד ותראה מה מתרחש"

בעקבות כך, המלך הוציא את פקודה שמי ששופך מים על יהודי יישפך דמו. באופן זה נתנה לנו הרשות להמשיך את דרכנו.

כאשר הגענו לעיר חשאד ראינו מטוס ונאמר לנו שהמטוס לא ימריא בגלל הכובד ולכן יש לזרוק את בכסף והזהב, אנחנו שהיינו אנשים תמימים זרקנו את הזהב ואת הכסף שלנו רק שנזכה לעלות לארץ ישראל ואז המראנו והגענו לשדה תעופה.

שלחו אותנו לראש העין, שם גרה דודתי. אצל דודתי הייתה תינוקת ששמו אותה בתינוקייה. דודתי הניקה אותה בבוקר ובצהריים,  ויום אחד כאשר דודתי באה לבית התינוקות, מסרו לה שהתינוקת מתה, אנחנו נדהמנו ואח"כ דודתי פנתה אליי ואמרה לי את קטנה ואני אראה לך איפה היא שוכבת. דודתי הראתה לי כי היא שוכבת  ליד החלון ואני שמעתי בקולה, הלכתי והוצאתי את הילדה דרך החלון ומסרתי את הילדה לדודתי.

הגענו לראש העין ושיכנו אותנו באוהלים. בשלג הראשון שירד כל האוהלים קרסו עלינו מעומס. הייתי תקופה לא ארוכה במעברה ולאחר מכן העבירו אותנו לצריפים במושב אחיעזר. הצריף היה מפח, גרנו שם תקופה ולאחריה התחלנו לבנות לנו בתים שקיימים שם עד עצם היום הזה.

למדתי במושב אחיעזר בבית ספר עד כיתה ח'. הפסקתי על מנת לעזור לאמא ולפרנסת הבית. לאחר מכן למדתי במושב תפירה.

הכרתי את בעלי באוטובוס. ישבתי באוטובוס ושוחחתי עם חברתי ובעלי ישב מאחוריי ושמע את השיחה שלי שאני מגיעה לראשון לבקר חברה. הסתבר שהוא השכן ושאל אם למסור לה דרישת שלום.

בגיל 19 התחתנתי בחצר של כפר חב"ד , ולאחר החתונה שלי גרתי בחב"ד ועברתי לראשון לציון עד היום הזה.