מאגר סיפורי מורשת

הכול מתחיל בכך שנולדתי בעיר מרקש שבמרוקו, בשנת 1955.

לאחר שמונה שנים עלינו לישראל בטיסת אל על מפני שאימא שלי הייתה צריכה ללדת את אחותי הקטנה.

אני למדתי בבית ספר יסודי פה בבאר שבע בבית הספר מצדה ובתיכון למדתי במקיף א'.

לאחר שסיימתי את התיכון הייתי אמורה להתגייס ואז התחילו הבעיות. אבי לא הרשה לי בשום פנים ואופן להתגייס לצבא.

לא היה מקובל על אבא שלי שבנות התגייסו לצבא. במרוקו אפילו בנים לא היו צריכים להתגייס.

אבי ביקש שאצהיר שאני דתייה ואז הצבא ייתן לי פטור מן הצבא. הבעיה הייתה שלמדתי בבתי ספר חילוניים ולכן לא נתנו לי פטור מן הצבא ושלחו לי תאריך גיוס.

אבי עדיין לא הרשה לי להתגייס.

לאחר שבועיים שאבי לא הרשה לי להתגייס, הגיעה משטרה צבאית כדי לקחת אותי לתל השומר, להתחייל.

הכי פדיחה שאבי נסע איתי בג'יפ המשטרתי לתל השומר.

כאשר הגענו לא הייתה לו אפשרות אחרת, ונסע חזרה הביתה.

בצבא שירתי בתור פקידה בשלישות ועברתי חוויות נהדרות ואפילו בלתי נשכחות במסגרת תפקידי ותרומתי לצה"ל.

אני מודה ליום, בו הצלחתי להתגייס, ולצאת מהבית כדי לשרת את המדינה. אני יכולה לומר שהתמסרתי לתפקיד במלוא מובן המילה. אם היו מחזירים אותי אחורה הייתי פועלת באותה בדרך.

בגיוסי סללתי גם את הדרך לאחיותי. אחרי כמה שנים אחיותיי התגייסו באופן רגיל מבלי שאבי התערב בגיוסן.

אחרי הצבא התחתנתי ונולדו לי 3 ילדים,  בן בכור ושתי בנות.

את ילדי שלחתי לצבא עם חיוך רחב ומתוך הבנה כי ישנה מחויבות אישית לכל אדם באשר הוא למדינה שבה הוא חי ומתוך חינוך לערכים.

כיום, שלושת ילדי הקימו משפחות בישראל ויש לי 9 נכדים מקסימים.

הזוית האישית

סילביה: כבוד גדול לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי. מעבר לכך נהניתי מאוד להגיע לבית הספר, לקחת חלק פעיל בסדנאות מלמדות ומעשירות. אני יכולה לומר שהושקעה מחשבה רבה על מימוש התוכנית, עד לפרטים הקטנים ביותר. תודה לכל העוסקים במלאכה ובראש למובילה אותנו מירב אלפסי היקרה, שהובילה תוכנית זו במקצועיות, דאגה, סבלנות, מתן מענה לכל שאלה וחיוך רחב.

נועה: היה לי כיף שסבתא שלי מגיעה לבית הספר ואני לומדת עליה דברים חדשים והיא גם לומדת ממני ומתלמידים אחרים קצת כלים לשימוש בטכנולוגיה מתקדמת.