מאגר סיפורי מורשת

רקע

תחילת שנות ה-70 הייתי ביחידת גולני באזור ג'נין, שם יחידת גולני התאמנה. השנים היו שנות מלחמת ההתשה שבה התמודדנו בכל החזיתות במסגרת השירות הצבאי שלי, שירתתי כפקידה פלוגתית בגולני. בשנת 1969 התקיימו פעולות תגמול רבות מעבר לגבול, סיירת גולני נכנסה לשטח לבנון לצורך פעולה צבאית.

באותה פשיטה נהרג חייל מהסיירת, כמו-כן חיילינו הביאו רימון רוסי שלא היה בשימוש "צהלי". רימון זה שימש ללמידה בקרב יתר חיילי הגדוד. בסבב שנעשה הגיע הרימון למשרד הפלוגה לשם הכרות. למחרת בבוקר סגל הפלוגה הגיע לישיבת סגל. לפני הישיבה ירדתי מוקדם למשרד להכנת הישיבה, תוך כדי ההכנה פתחתי את המגירה השמאלית של שולחן המ"פ ולתדהמתי גיליתי רימון שלא היה מוכר.

הישיבה התנהלה כחצי שעה, ולאחר מכן הסגל עזב לעניינו,כולל המ"פ. במשרד נשארנו שלושה: קצין (מפקד מחלקה), סמל מחלקה ואני. הקצין התיישב בשולחן המ"פ הסמל ישב קרוב לשולחן המ"פ וקרא עיתון.

לפתע, בעודי מדברת בטלפון של המ"פ ראיתי את הקצין פותח את המגירה בה נימצא הרימון, מיד נשמע קול ניצרה שנפלה בצידו של המשרד. הקצין קיבל החלטה בליבו ואחז בגופו את הרימון וכך מנע אסון גדול יותר.

הקצין נהרג הסמל ניפצע קשה ואני נפצעתי בינוני. עד היום יש לי רסיסים על הגוף, בשינויי מזג האוויר אני מרגישה אותם.

סמל חטיבת גולני ( ויקיפדיה)

הזוית האישית

תאיר: נהנתי לעבוד עם סבתא. הסיפור היה מעניין, והייתי רוצה לעשות את זה שוב.

סבתא יפה: חוויתי חוויה מיוחדת שבא נחשפתי לסבים וסבתות נכדים ונכדות ובעיקר הקשר עם תאיר וסיפורי האישי חשף חלק מההיסטוריה בשירותי בצה"ל.

אני וסבתא בתכנית הקשר הרב דורי