מאגר סיפורי מורשת

עלינו לארץ בשנת 1948, אבא, אמא ותינוק בן חצי שנה (אני). הגענו לארץ, לא היה בית. גרנו אצל דודתי ביד אליהו (אחותו של אבא). לאחר מכן, ההורים שמעו שיש דירות ריקות בכפר שלם שהערבים נטשו. הגענו לכפר שלם ותפסנו בית. רבים כמונו גם תפסו בתים.

החיים במדינה החדשה היו מעניינים וגדלתי יחד עם המדינה. לאחד שנתיים התגייסתי לצבא, וכעבור שנה פרצה המלחמה.

הימים היו קשים והיה חשש לעם ישראל. אני הייתי בחזית המלחמה, והגענו עד תעלת סואץ. לא היו בטוחים שננצח במלחמה מול ארצות ערב (מצרים, ירדן וסוריה).

המלחמה הייתה מלחמה בזק (מהירה). תוך שישה ימים השמדנו את ארצות ערב. בדרום הגענו עד תעלת סואץ ובירדן כבשנו את ירושלים ושחררנו את הכותל ואת הר בית. בצפון כבשנו את החרמון ושחררנו את כל רמת הגולן. היינו שכורי ניצחון. כל העולם היה נפעם מהניצחון שלנו, וכל העולם רצה את קרבתנו. המדינה שגשגה וגדלה בקצב מסחרר.

לא עברו שש שנים, בהם היינו באופוריה גדולה וחשבנו שהערבים לא יתעוררו מהמפלה, וב-1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בימים הראשונים ספגנו מכות כואבות. לאחר מכן הדפנו ונצחנו את צבאות מצרים וסוריה, למרות האבדות בנפש. הכאב היה גדול למרות הניצחון.