מאגר סיפורי מורשת

מגדולי האומה

עלינו ארצה ממרוקו 1.10.1955מטעמי ציונות, ממרוקו התחילה העלייה לארץ ישראל, העלו אותנו בספינות רעועות והפלגנו לנמל מרסיי הנמצא בצרפת לקחו אותנו למחנות עולים שקראו להם קונדרט מחנה עולים שהינו כחודשים באוהלים. היו איתנו המון עולים מעדות המזרח מצפון אפריקה (מרוקו, טוניס, אלג'יר ועוד) מאחר ולא היה מקום מוכן לקבל אותנו בארץ ישראל, נשארנו במחנות כחודשיים ומשם לקחו אותנו לנמל מרסיי האלו אותנו לאנייה יונית בשם אוקטביה, לאחר מספר ימי הפלגה הגיענו לנמל בחיפה.

המשפחה שלי

בירידה מהאנייה הסוכנות ריססה את כולם באבקה נגד פרעושים כי חשבו שיש לנו פרעושים, לאחר מכן עלינו אותנו במשאיות רעועות הרגשנו כמו חיות, לאחר שמונה שעות נסיעה מאוד קשה אבי פנה לסוכנות וביקש ליישב את הנגב והתחילו לפזר אותנו בכל הארץ. את המשפחות שבאו מצפון אפריקה שלחו ליישב את הנגב חלק לדימונה חלק לעפולה חלק לעכו וחלק לטבעון ואותנו שלחו לאופקים.

תמונת מחזור של הכיתה שלי

הגענו לכפר שקראו לו אופקים ללא חשמל, ללא מים וללא ציוד. לאחר שירדנו מהמשאיות חילקו את המשפחות לצריפים, מתלאות הנסיעה נרדמנו בתוך הצריף על הרצפה ללא שמיכות ומזרונים. יום למחרת הגיעו אנשים מהסוכנות היהודית והתחילו לחלק לכל משפחה מיטות שעשויות מברזל, מזרונים, שמיכות, שולחן וארבעה כיסאות. למזלנו הרב הביא היה טבח במקצועו. במרוקו הוא בישל לצבא האמריקאי (אבי היה שף). ניגשה לאבי אישה מהסוכנות היהודית ואמרה לו: "מאחר והיית מינתה אותו לנהל מסעדה, במסעדה היה מכין אוכל לפועלים החקלאים ולעובדי הבניין שעבדו בסביבה. אבי היה בר מזל שקיבל את העבודה הזו כי בתקופה הזו לא היה עבודה לאנשים, היו הרבה מובטלים ובקושי התקיימו למחייתם והכסף שהביאו איתם נגמר להם.

סבתא שלי

בשנים 1955, 1956, 1957, הייתה תקופת צנע היה קשה מאוד כלכלית, הסוכנות היהודית חילקה תלושי אוכל לכל משפחה, לכל משפחה הקציבה מספר תלושים ללחם, לבשר, לגבינה ועוד. אבי עבד במסעדה כשנה וחצי ואז הגיעו שמועות שרוצים לקחת לו את המסעדה, אז היה גזענות מאוד קשה ורצו להעביר לאדם אחר את המקום. אבי לקח את כל המשפחה התיישבנו על מדרגות המשפחה והבחור שהגיע נבהל וברך ואז המסעדה הועברה לבעלותו של אבי. קראו למסעדה זוהר והיא הייתה מוכרת בכל אזור הדרום, היו מגיעים לאכול שרים חברי כנסת, זוכרת את דוד בן גוריון ראש הממשלה, משה דיין שר הביטחון, יגאל ידין הרמטכ"ל הראשון של צבא הגנה לישראל ואהוד ברק יושב ראש מפלגת העבודה ולאחר מספר שנים התמנה לשר החוץ של ישראל והם היו באים לאכול במסעדה של אבי. במיוחד התלהבו מהשקשוקה של אבי. אהוד ברק אהב אותה במיוחד ובספרו האוטוביוגרפיה שהוא כתב הוא ציין את המאכל האהוב עליו וכן כתב על זה כשהוא היה מגיע לאכול את השקשוקה היה רואה את אחותי התינוקת בתוך ארגז עגבניות כי זו הייתה המיטה שלה.

בשנת 1957 השלטוניים החליטו שילדים שיש להם כינים לוקחים אותם לאיזה שהוא מקום ושם היו עושים להם גזזת ומרססים להם על הראש די.די.טי, שזה חומר רעיל שהיום גורם לסרטן בראש. הם לקחו את אחי בכוח ולא הייתה לנו בררה כי בדיוק הגענו ארצה. לקחו מאתנו את הדרכונים את תעודות הלידה, לכן היום בתעודות זהות שלנו בתאריכי לידה רשום 00.00.53 .

הכיתה שלי

אנחנו 7 אחים שגרנו בצריף 3 חדרים. 4 בנות ישנו בחדר אחד ושני הבנים והבת ישנו בחדר השני והורי ישנו בסלון. היה לנו מטבחון קטן והיינו צריכים להסתדר עם מה שיש. כל האחים שלי ואני למדנו בבית ספר ייסודי באופקים מכיתה א' עד כיתה ח'. לאחר מכן עלינו לתיכון חקלאי "אשל הנשיא". הבנים למדו בבית ספר קציני ים בעכו. את נעורי עברתי באופקים. כשאני הייתי ילדה היינו משחקים בחוץ לדוגמא: קלאס, חמש אבנים, מטפסים על עצים. המשחקים שלנו תמיד היו בחוץ ולא בתוך הבית. הייתה לנו טלוויזיה 1 והיו רק הצבעים שחור ולבן. אני חשבתי שזה הדבר הכי מגניב שראיתי אבל אז שגדלתי ראיתי טלוויזיה עם צבעים נוספים כמו צהוב ירוק ורוד כחול סגול ועוד.

כשהייתי ילדה בכיתה ח' פרצה מלחמת ששת הימים מה-5 ביוני על ל-10 ביוני 1967. המלחמה שהייתה בין ישראל, מצרים, סוריה וירדן פרצה באופן בלתי צפוי, היינו צריכים לכבות אורות להניח על החלונות בד שחור עם מדבקה כדי ש האויב לא יראה אותנו. ישבנו בתוך הבתים ולא יצאנו עד שהסתיימה מלחמת ששת הימים. הרבה חיילים נפלו בשבי ונהרגו במלחמה. הייתה מלחמה ממש קשה.

הזוית האישית

אליס הסבתא: גיליתי שיש לי נכדה מדהימה וחכמה. היה לי כייף לעשות איתה את העבודה, הרגשתי שחזרתי לעברי בתור ילדה. ומאוד נהנתי מהעבודה המשותפת עם הנכדה. זוהר הנכדה: אני מאוד נהנתי עם סבתא שלי. גיליתי את העבר שלה בתור ילדה וגיליתי שזה נורא שונה מילדותי. היה מאוד כיף ומצחיק לעשות את העבודה המשותפת.