מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גבורת משפחת ריסוב

נלי ריסוב ונכדה יובל שישקוב
משפחת ריסוב
סיפורה של נלי ריסוב על משפחתו של בעלה יבגני ריסוב.

על משפחתו המדהימה של בעלי  ריסוב יבגני סבא של יובל שישקוב.

רקע היסטורי:
ברוסיה היה חוק שאסר על היהודים בעלי מקצועות פשוטים לגור בערים הגדולות זה נקרא חוק התיישבות ליהודים.משפחת ריסוב  גרו בכפר שנקרא "גולי פולה". זה היה כפר שהייתה בו קהילה גדולה של יהודים , וביחד איתם גרו לא יהודים.
השכנות הייתה  טובה, הם עזרו אחד לשני בחיי יום יום. גם בענייני העסקים הם היו שותפים והתייחסו אחד לשני בכבוד .
למשפחת ריסוב היה עסק קטן בגידול הסוסים. אז זה היה נחשב לעסק קטן. בעסק הזה לקחו חלק  כל בני המשפחה כולל ילדים (לא היה חוק חינוך חובה, וילדים לא למדו בבית הספר) . למשפחת ריסוב היו עשרה ילדים וכולם עזרו בעסק. הם חיו חיים די קשים  אבל מאושרים .
 ב- 1917 החלה המהפכה הגדולה. הכל התהפך, השנאה בין יהודים ולא יהודים התחילה להתגבר יותר ויותר. היו קבוצות של אנשים  שבזזו את היהודים, רכוש, אוכל, בגדים , כסף , בעלי חיים וכ"ו. המצב הכלכלי היה כל כך רע – לא נשאר ליהודים דבר.
סבא של בעלי, ריסוב בוריס, החליט לברוח מכפר זה . הוא קרא לכל אחיו ואחיותיו ביחד עם משפחותיהם הגדולות ,את ההורים של סבא וסבתא  שהיו כבר זקנים שמו בעגלה  שנשארה וביחד איתם שמו  את כל עשרת הילדים שלהם . אימא ואבא סחבו את העגלה במקום סוסים . הדרך הייתה מאד מסוכנת . הם היו צריכים להיכנס לתוך היער ושם (הם ידעו ) היו עוד קבוצות שודדים .היו פעמים שהצליחו לברוח מהשודדים , והיו פעמים שנתפסו בשבי אצל שודדים אך בסופו של דבר הצליחו לברוח גם מהשבי.
כל הדרך הזאת נמשכה שנתיים עד שהם פגשו עוד אנשים שברחו וביחד הצליחו לצאת מהיער.בסוף  המסע כל המשפחה הגדולה (יותר מחמישים איש ביחד עם ילדים) הצליחו להגיע  לעיר לוגנסק .בלוגנסק היה גם הרס רב וחורבן. סבא של בעלי מצא עוד יהודים שהצליחו לברוח ,הם התאחדו וכבשו בית ריק והתגוררו  בו .
הכל היה נראה טוב ומסודר . ילדים הלכו לבית הספר (אז כבר היה חוק חינוך חובה), מבוגרים מצאו כל  מיני עבודות , והחיים "זרמו".אחד מהבנים  איסי ריסוב  (אבא של בעלי) הלך אחרי בית הספר לשרת בצבא רוסי  בעיר אחרת .שם הוא שירת כחייל בגדוד קשר. כמובן הוא למד לקשר בין כל מיני גדודים אחרים במכשיר קשר מיוחד וגם עם המכשיר הנקרא "קוד מורס" .  קוד עבור שיטות תקשורת קולית או חזותית בינאריות – שיטות שידור בהן יש שני מצבים: דולק וכבוי. בשביל קשר טלפוני היה צריך להעביר כבל טלפוני ממקום למקום (רצוי בתוך האדמה).בסוף השירות הציעו לו קורס קציני קשר, הוא הסכים . הקורס היה צריך להתחיל ב 22 ביוני בשנת 1941 עד התחלת הקורס הוא קיבל חופשה ונסע לבקר את ההורים בעיר לוגנסק.
במשפחת ריסוב מאד התרגשו מקבלת הבן שלהם לקורס קצינים ויום לפני יציאתו לקורס קצינים התאספו כל בני המשפחה ועשו מסיבת פרידה, המסיבה הייתה ארוכה ונמשיכה לתוך שעות הלילה המאוחרות. בבוקר  איסי ריסוב היה צריך להתייצב בנקודת האיסוף ולנסוע לקורס קציני קשר . כשיצא מהבית הוא נדהם מהחדשות שאמרו ברדיו לכל העיר על התנפלות צבאית של הגרמנים על רוסיה ללא הכרזת מלחמה.הוא רץ לנקודת האיסוף ושם כבר התקבל לקורס קצר מאד לקציני קשר שנמשך חודשיים ואחרי הקורס הוא הגיע לחזית המלחמה והיה צריך להיות בתוך הקרב ולעשות הכול  בכדי שהקשר בין הגדודים ובין הפלוגות ובין מפקדים יהיה תקין.
תפקידו כקשר מבצעים חייב אותו להיות תמיד בתוך הקרב בין הפצצות , יריות , בדיקת החוטים וכ"ו,  זו היתה סכנת חיים אבל  איסי ריסוב עשה את זה בנאמנות ובגבורה .
אחד הקרבות הקשים ביותר בהיסטוריה של המלחמה הזאת היה קרב ליד בירת רוסייה-מוסקבה .בקרב הזה הייתה מטרה מאד חשובה: לא לתת לצבא הגרמני להיכנס לבירת רוסיה.הקרב הזה נמשך עשרה ימים בלי הפסקה .הקור היה נוראי מלווה בשלג רב, כל החיילים כל הקצינים וכל המפקדים כמעט לא ישנו, העייפות הייתה טוטאלית אבל הקשר (בין הפלוגות, חיילים, מפקדים וכ"ו) בזמן הלחימה שהיה קשה לביצוע עבד וזה מה שגרם להצלחה בקרב זה- הגרמנים נסוגו. ומנקודה הזאת הצבא הרוסי התחיל להתקדם והכריחו את הצבא הגרמני לצאת משטח רוסיה .בקרב הזה איסי ריסוב נפצע קשה, ההחלמה הייתה מאד ארוכה וקשה. לאחר פציעתו אמר "למען המדינה אני מוכן אפילו להקריב את החיים".
אחרי ההחלמה הוא חזר לגדוד שלו שהיה כבר מחוץ לגבולות רוסיה והגיע ביחד איתם עד בירת גרמניה ברלין.  בברלין הזמין אותו המפקד שלו ואמר לו שעליו לנסוע דחוף למוסקבה  ל"קרמילין" ( המקום שישבה ממשלת רוסיה ) בלי להסביר על הסיבות. כשהתייצב שם התברר שרוצים להעניק לו אות גבורה על הקרב הזה. לאות הגבורה הייתה משמעות גדולה "גיבור רוסיה " המנהיג של הרוסים  יוסיף סטלין בכבודו ובעצמו תלה את אות הגבורה על כתפו של איסי ריסוב,  אצל הרוסים לראות את סטלין זה היה כבוד גדול אך ללחוץ את ידו זה היה הכבוד הכי הכי גדול.
עם סיום המלחמה הוא חזר לעיר לוגנסק והתברר לו שכול המשפחה כולל אשתו והבת הקטנה ביחד עם ההורים שלו ושל אשתו נהרגו כשברחו מהגרמנים ורצו לחצות את הנהר דנייפר, הפצצה נפלה ישר על הסירה שהם שטו בה, נשארה בחיים רק האחות של אשתו שעבדה במפעל צבאי והעבירו אותה ביחד עם המפעל לתוך המדינה רחוק מהחזית .איסי ריסוב מצא את האחות של אשתו שרה, התחתן איתה ונולדו להם שני בנים, אחד מהם  ריסוב יבגני שהוא בעלי. הסיפור הזה מלווה כל החיים את המשפחה שלנו ונותן דוגמא ביחסים טובים במשפחה נזכור אותם תמיד ולא נשכח לספר לדורות הבאים.
נילי ריסוב תרמה סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים: 

מילון

קרמיל במוסקבה
מקום שאז ועד היום נמצאת שם ממשלת רוסיה

ציטוטים

”למען המדינה אני מוכן אפילו להקריב את החיים“

הקשר הרב דורי