מאגר סיפורי מורשת

סבתי תמיד אהבה להתנדב, מאז שהיא זוכרת את עצמה ועד היום. במלחמת ששת הימים סבתי מילאה שקי חול, חפרה שוחות צבעה את פנסי הרכבים בכחול / שחור בגלל העלטה וכדי שהאויב לא יזהה תזוזות. כמו כן, גם את חלונות הבית כיסתה בניירות כהים והדביקה על החלונות סרטי הדבקה, כדי שהזכוכיות לא יעופו ויגרמו לפציעות ועזרה לילדים שנכנסו לפניקה.

מלחמת ששת הימים פרצה בבוקר, כאשר הם היו בבית ספר והוריהם בעבודה. סבתי דאגה מאוד לאימה, שעבדה עם ילדים אוטיסטים  קרוב לגבול  ירדן וחששה שלא יצליחו לפנות אותם . כאשר נכנסה סבתה רבתא,  סבתי התחילה לבכות מאושר . במקלט שהם ישבו היא הייתה שותפה להפעלת הילדים במשחקים וסיפורים. השיחו את דעתם מפני הפחדים, כי הם היו ילדים צעירים ולא ידעו מה זו מלחמה.

בגיל מבוגר יותר במסגרת הצופים, עזרנו בקיבוצים , בקטיף, ברפת, סבתי חלבה את הפרות בקיבוץ "ארז" ועזרה לקשישים.  במלחמת יום כיפור התנדבתי בבית חולים הדסה, באחד מימי המלחמה הופיע חייל במקלט וסבתא רבתא שהייתה פלמ"חניקית  (פורצת שירות לירושלים ) שאלה לרצונו והאם הוא לבד. הוא ציין שיש עוד חיילים בחוץ. הוא ביקש להתקשר לביתו. סבתא רבתא נתנה לחייל להתקשר ויצאה לרחוב ולתדהמתה ראתה גדוד של צנחנים. היא קראה לכל השכנות וכמובן לסבתי לעזור להכין להם קפה וסנדוויצ'ים, לתת להם כל אשר חפצו, במידת האפשר.

סבתי הייתה מ"כית בצבא וזה מסביר לי את העצמאות והביטחון שלה, הנתינה והיכלות שלה ללא פחדים. היא אהבה לפעול למען האחר ולמען מטרה של אהבה ונתינה, כיבוד אב ואם וכבוד לזולת,  הדבר הוא נר לרגליה ובמיוחד השמירה על תא המשפחתי. לסבתא וסבי ז"ל יש שלושה ילדים וחמישה נכדים.

הזוית האישית

מתכנית זו התגלו לי הרבה דברים שלא ידעתי על הפעילות של סבתי והרבה מתכונותיה, שהיום אני מבינה מימי קיבלתי אותם. התכנית הזאת חיברה אותנו יותר והיה לנו זמן איכות, ממש כייף היה לשמוע אותה. אני וכן גם סבתי, מקוות שנעשה את זה לעיתים קרובות, ואשמע עוד סיפורי ילדות ללא הפרעות.