מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברחוב הרצל בתל אביב על גבול רחוב סלמה שממשיך ליפו (היום שלמה).

מגיל קטן אני ואמי נהגנו ללכת לים בחוף מוגרבי ליד בית האופרה. אחר הצהריים היינו הולכות לשדרות רוטשילד לשחק ולראות את ברכת דגי הזהב. בגיל שלוש כבר הלכתי לגן. בגן שיחקנו, למדנו שירים ועשינו הצגות, בעיקר לקראת החגים. 

בים על החול

תמונה מחנוכה

בתקופה ההיא הבריטים שלטו בארץ. קראנו להם "הכלניות" בגלל שהיה להם כובע אדום. הם היו אנשים רציניים וקשוחים ואנחנו הילדים פחדנו מהם. האנגלים הטילו עוצר כשהיה משהו חשוד. אסור היה לאף אדם להיות ברחוב בגלל שהם ירו או הכניסו אנשים לבית הסוהר.

בניין הדירות שבו גרנו היה כמעט ריק. רוב הדיירים, השכנים שלנו, עברו כבר למרכז העיר מפחד המהומות שהערבים עלולים לעשות. אימא הדביקה על חלונות הבית רצועות נייר שחורות בצורת שתי וערב, כדי שאם ירו כדורים הזכוכיות לא יתפזרו. אני עזרתי למלא שקים של חול מחוף הים ושמנו אותם אחד על השני כדי ליצור מתרס כנגד היורים ממסגד חסאן בק. הצריח של המסגד היה מול הדירה שלנו בקומה הרביעית.

לילה אחד היה עוצר גדול וחושך בכל מקום. אבא חשב שאני בוכה. הוא שכח שיש עוצר והדליק את האור בחדר כדי לראות מה אני רוצה ומדוע אני בוכה. באותו רגע צלף מן המסגד ירה כדור שחדר לדירה שלנו, חלף מעל ראשו של אבא, חדר לרדיו שהיה לנו ומשם נתקע בשולחן העץ. בשלב הזה, אבא החליט שאנחנו צריכים לעזוב את הדירה עד שתעבור המלחמה.

יצאנו לנדוד… אימא הייתה בהריון עם אחי, אבא ואני עם מזוודה קטנה עם בגדים להחלפה. היינו אצל דודים שגרו במרכז תל אביב, ברחוב גאולה פינת אלנבי. הרבה קרובים התאכסנו שם. אני קיבלתי שלוש כיסאות שהיו מסודרים כך שלא אפול בלילה כשאני ישנה. אבא קיבל ספסל ואימא, שהייתה בהריון, ישנה במיטה. כל היום כמו כולם הסתובבנו ברחובות מחכים שהכול יגמר ונוכל לחזור לבתים שלנו. משם עברנו להתגורר בחנות רהיטים, שקרובים הרשו לנו להתגורר בה בשעות הערב והלילה כשהחנויות נסגרו. חלון הראווה בחנות היה מכוסה בלילה בסדין כדי שנוכל לישון בשקט. בבוקר עלינו לקרובים להתרחץ ולצחצח שיניים ולאכול ארוחת בוקר.

משם הצלחנו להשיג צריף של חייל מח"ל (חיילים שהגיעו מחוץ לארץ לעזור נגד הערבים). בצריף ניתן היה רק לישון. השירותים היו בחוץ והכיור היה בחצר. אני עזרתי לאימא לשטוף כלים בברז שהיה בחצר.

ואף אחד לא התלונן… כולנו חיכינו עד שהמלחמה תסתיים.

האנגלים גורשו ועזבו את הארץ. באו"ם הכריזו על הקמת מדינת ישראל. דוד בן גוריון נאם ברדיו ואז כל העם יצא לרחובות ורקדו במעגלים והייתה שמחה רבה.