מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה אנדר, נולדתי בישראל בבית-הרפואה בעפולה בכ"א שבט בשנת תש"ו (1946) להוריי משה ושושנה גליקמן.

ומשם לאחר לידתי לקחו אותי למקום מגוריי ליישוב כפר חסידים. לאחר נישואיי עברתי לגור יחד עם בעלי בקריית-מוצקין, שם אנו גרים עד היום.

סיפור חיי

 שנות ילדותי

"בילדותי גדלתי בכפר חסידים. כפר חסידים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי המועצה האזורית זבולון.

לקראת החופשה הגדולה בהיותי כבת 18, הגיעו אלינו למושב מספר נציגים ממשרד החינוך בבקשה שהבנות הבוגרות אשר סיימו זה עתה את לימודי התיכון, תצאנה לערי השדה המרוחקים בתפקיד של מורות ומחנכות, ותשמשנה שליחות בשדה החינוך כצו השעה. מקומות מרוחקים אלו היו מאוכלסים ברובם בעולים חדשים רבים שהגיעו באותה תקופה לישראל מאירופה ומארצות צפון אפריקה. באותן שנים הוקמו בתי ספר רבים עבור העולים ובאותם מוסדות נוצר מחסור גדול בכוחות ההוראה.

ההכנה ולימודי ההוראה

בעקבות כך, אני ועוד מספר חברות, במהלך אותה חופשה, נרתמנו למשימה ונרשמנו לקורס ללימודי הוראה. למדנו מעט מכל תחום שקשור לנושא החינוך וההוראה. אך, עדיין לא השלמנו במהלך הקיץ לסיים את כל החובות והמשימות המתבקשות כדי לרכוש תעודה של מורה מוסמכת. הייתה לי רק את תעודת הבגרות, ורק לאחר קבלת תוצאות כל המבחנים קיבלתי דרגה. היה זה לאחר שעברתי חמש בחינות. את רובן עשיתי בחופש ורק מבחן אחד נשאר לי לסיים בחופשת הפסח. לאחר המבחן החמישי זכיתי לקבל את תעודת ההוראה עם התואר מורה מוסמכת, ונקבעה לי דרגה בהתאם.

עבודתי בהוראה

עם תחילת שנת הלימודים הייתי מועמדת לקבלת משרת חינוך כמחנכת של כיתה ד' בישוב מעלות. אך מכיוון שבאותו זמן יחד איתי הצטרפה לצוות ההוראה מורה חיילת, הייתה לה עדיפות על כל מורה אחרת. היות שבאותה תקופה החוק קבע שחיילות אינן יכולות לשרת באזורים הסמוכים לגבול ישראל עם ארצות ערב.

אחת הערים בגבול הייתה נהריה, היא נחשבה לישוב ב"קו העימות" השוכנת בגבול לבנון. לכן היה צורך שמורה אחת ממעלות תעבור לבית-הספר בנהריה אני הייתי המורה שנבחרה לעבור ללמד בנהריה. מנהל בית-הספר עודד ושכנע אותי לעבור, הוא אמר לי שגם בנותיו לומדות בנהריה ואמנם עברתי ללמד שם. לאחר שנים לא רבות עברתי מנהריה ללמד בעכו. שם פגשתי את בעלי – את סבא והתחתנו.

בחירת מקום המגורים

לאחר נישואינו חיפשנו מקום מגורים שיתאים למקום עבודתו של בעלי לבין המקום שבו אני עבדתי, ומקום שיהיה בו בית-ספר לילדים. כך מצאנו את קריית-מוצקין שם אנו גרים עד היום במשך ארבעים ותשע שנים.  במהלך השנים אני עברתי ללמד בקריית-שמואל ובעלי בקריית-ביאליק. כדי שמקום העבודה שלנו יהיו קרובים יותר לבית.

רגעי הנחת של סבתא

רגעי הנחת שלי הם כשאני רואה את ילדיי, נכדיי וניניי ממשיכים בדרכי, בדרך התורה והחסידות.

הזוית האישית

ליבי אנדר: תודה לך סבתא חי'ה היקרה והמיוחדת שהסכמת לשתף אותי בסיפור חיי'ך והענקת לי את הזכות להכיר אותך כילדה, נערה ואישה. שבכולן משתקפת דמותך המיוחדת. וגם כיום הנך סבתא טובה נפלאה ומיוחדת. שמחתי להכיר אותך היום מחדש.