מאגר סיפורי מורשת

את בעלי, יענקלה, ז"ל, פגשתי בבסיס הדרכה של חיל הקשר והאלקטרוניקה. יענקלה היה מפקד ומדריך חניכים במדור הצופן בבסיס ואני-מזכירת מפקד הבסיס. שנינו- ילידי חיפה.

 

לימים, יענקלה השתחרר מצה"ל, ועבר ללמוד באוניברסיטה העברית  בירושלים.  הוא גר בשכירות עם חבר, והתקבל לעבודה במשרד החוץ בירושלים, במחלקת הצופן, כשהוא "נושא באמתחתו" את הידע, אשר רכש בצבא.הקשר בינינו הוסיף להתהדק, ועם שחרורי מהצבא, עברתי לירושלים ועבדתי באופן חלקי בהסתדרות הסטודנטים.  מספר חדשים לאחר שהתקבל לעבודה, הוצע ליענקלה תפקיד של שליח משרד החוץ במחלקת הצופן בקונסוליה הישראלית בניו יורק. החלטנו למסד את נישואינו, וכך נסללה הדרך לחיים חדשים, משותפים, בשליחות המדינה, מעבר לים… 

 

 

העיתוי: קיץ, שנת 1963:אני, חיילת משוחררת, נשואה טריה, צברית, בוגרת תנועת נוער חלוצית, בת שכונה "כרמלית" בחיפה. יענקלה, חיפאי, בוגר תנועת נוער, אף הוא, ובוגר תואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה. שנינו, ילדים בכורים להורים, אשר עלו מאירופה, עוד טרום מלחמת העולם השניה… חלוצים, בוני הארץ, בוגרי תנועות נוער וציונים בכל רמ"ח אבריהם…

 

אבא שלי, איש "הגנה" מפקד ואדי ניסנס בחיפה, אשר נהג לקחת אותי בילדותי, בימי הפוגה, "למחוזות " שירותו הצבאי. אבא שלי היה בוגר המחזור הראשון של הטכניון העברי בחיפה. וכך, כששנינו "סופגים" את אווירת הארץ, למודי ידע ואווירת מלחמות ישראל (מלחמת השחרור ו"מבצע קדש"). אנחנו יוצאים מהארץ, בגאווה רבה, לייצג את ישראל מעבר לים!  יציאה ראשונה מן הארץ בשנות העשרים של חיינו, בעלי (סבא יענק'לה) ואנוכי, עולים על מטוס בפעם הראשונה בחיינו, בדרכנו לחוץ לארץ.

 

היעד: ניו יורק. המועד: יולי 1963 מאחר, ולא היו טיסות ישירות לארצות הברית באותם ימים, נאלצנו לעשות חניית בינים בפריז.  קשה לתאר את תחושת התרוממות הרוח , במראות המתגלים מחלון המטוס בפעם הראשונה! עננים, אגמים, הרים… המפגש עם מראות פריז היה מאוד אטרקטיבי! מגדל אייפל נראה כחרוט, המפלח את השמיים! סיור קצר בעיר ואנו עולים על הטיסה בדרכנו לניו יורק.  מפגש ראשון עם גורדי השחקים נותן לי הרגשה של "עליסה בארץ הפלאות"! הכול מסביב במימדי ענק! האמפייר סטייט בילדינג  (בשנות השישים: הבינין הגדול ביותר בעולם!) , בניין האומות המאוחדות, time sqare, השדרה החמישית ועוד ועוד.השתכנו בשדרה השנייה, סמוך לנהר hudsson.

 

יענקלה עבד בקונסולייה הישראלית במשמרות. אני, בשלב הראשון, סיירתי במנהטן, ולמדתי להכיר את העיר. באותם ימים התוודעתי מקרוב למכשיר הטלוויזיה, אשר לא היה מוכר בארצנו! בחודש נובמבר 1963, נחשפנו לאירוע היסטורי, אשר שינה את חיי העולם: רצח נשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי!  האירוע השפיע מאוד על אזרחי ארה"ב ואנו, כאזרחי חוץ, הרגשנו מאד "מעורבים" בתהליך הכואב של רצח פוליטי! הארוע נותר כחידה עד עצם היום הזה, אך הותיר משקע כואב גם בלבנו, כזרים…

 

בשהותנו בניו -יורק, שמחנו לקחת חלק בביקורים "תרבותיים" במוזיאונים, הצגות, ארועים ב"טיים סקוויר" ועוד ועוד… יענקל'ה "עלה שלב", וכעבור כשנה, התבשרנו, כי אנו עוברים לשגרירות ישראל בוושינגטון! אני בהריון ראשון….שמחה על ההזדמנות להגיע לבירת ארה"ב, ולהכיר עוד היבטים בתרבות האמריקאית! וושינגטון עיר יפהפיה!  אחוז גבוה של תושביה הם שחומי-עור עובדה, אשר גם בעיני היתה, אז,  חדשה ומסקרנת! הספקנו לבקר ב"בית הלבן", ב"קפיטול", בשדרות המיוחדות של העיר, "הצצנו" לעבר הפנטגון, בקרנו במוזיאונים ונצלנו את הזמן החפשי שנותר לי עד ללידה המיוחלת..

 

יענקל'ה עבד בשגרירות, במשמרות ובתקופה זו נחשפנו למפגשים דיפלומטיים עם אישים מרחבי העולם, ונכחנו בארועים חגיגיים, אשר ארגנה השגרירות.בתקופת שהותנו בוושינגטון, חווינו גם, לראשונה, "תופעת טבע", אשר לא הכרנו:  ש ל ג !!!! מעולם, בעברנו ה"צברי", לא ראינו שלג! בוושינגטון, חווינו סופות שלג משמעותיות:באחד הערבים, התארח אצלנו זוג חברים, וכאשר סיימו את הביקור, לא מצאו את מכוניתם, אשר היתה קבורה תחת השלג! הם נשארו ללון אצלנו, ורק כאשר מפלסות השלג הגיעו, למחרת, ופינו את הכבישים חזרו לביתם! מאחר, והייתי מאד צעירה וחסרת נסיון, ללא הורים ומשפחה בקרבתי, (מלבד בעלי, אשר היה "עזר כנגדי"..) נרשמתי ל"קורס לאמהות מתחילות", בארגון "הצלב האדום", שם התאמנו על בובות, בהחזקת "תינוק", בהחתלה וברחצה… 

 

הלידה של בני הבכור, ניצן, התרחשה בבית החולים של האוניברסיטה האמריקאית בוואשינגטון! ברית המילה נערכה בשגרירות ישראל, בנוכחות השגריר, מרדכי גזית וכל צוות השגרירות! כאשר ניצן בגר, מעט , פניתי לשני בתי ספר יהודיים באזור וואשינגטון, במגמה ללמד את הילדים את השפה העברית.

 

מדי יום ראשון, נסעתי לבתי הספר היהודיים, ושם הוריתי את השפה העברית לתלמידים, בכל הגילאים. כעבור זמן מה, גמלה בליבי ההחלטה, ללמוד הוראה, כאשר נסיים את השליחות ונגיע ארצה וכך היה! בארה"ב נחשפתי לתופעות טבע, אשר לא הכרתי בארץ: שלג, טורנדו. טיילנו הרבה בפארקים, ושיפרנו מאד את השפה האנגלית! שלש שנים לאחר שהות בארה"ב, קבלנו הודעה ממשרד החוץ, כי התפנתה משרה מקבילה בבואנוס-איירס, ארגנטינה, ואנו מיועדים להגיע לשם.

 

ברגשות מעורבים, ארזנו את חפצינו, ושמנו פעמינו לכוון ארגנטינה…. למדנו, מעט, לפני הנסיעה על המקום, אורח החיים של דרום אמריקה, ואפילו השכלנו להבין כי עונות השנה שונות (חודשי דצמבר-ינואר,קיץ!!!) .כאשר הגענו לארגנטינה, לניצן מלאו שנתיים. המפגש עם המקומיים והשפה הספרדית, היה לנו זר מאד…נאלצנו לקחת מורה פרטי, על מנת ללמוד את השפה הספרדית…ניצן, כילד קטן, קלט מהר מאד את השפה, בעיקר מתכניות הטלוויזיה, וממפגשים עם השכנים והחברים. 

 

כעבור זמן קצר, התקבלתי לעבודה בשגרירות. במפגשים עם הסגל הדיפלומטי, שמחנו להכיר אישים, אשר הגיעו מן הארץ, כמו: יצחק רבין, נציגי מוסדות שונים, ואפילו…הגשש החוור…באותם ימים, כבר נשאתי בבטני את בני השני, גיא,(אבא של נדב, דנה ורון..).באחד הביקורים , הגיע לשגרירות השחקן היהודי דני קיי.. במפגש איתו, הוא לחץ את ידי ואמר לי בשקט:"your baby is not going to be tsabar.ׁ (התינוק שלך לא יהיה "צבר"…).

 

את גיא ילדתי בבית-חולים מקומי, בבואנוס איירס, כאשר החדר שלי מוקף באחיות-נזירות, בתמונת ישו  ואמו מריה, מעל למיטתי, וב"ברית החדשה" למרגלותי…מאחר וכל הסממנים הללו הפריעו לי מאד, בקשתי, בעדינות רבה, רשות לעבור לחדר "ניטרלי", ללא האייקונים הללו….את הברית של גיא ערכנו בביתנו, בנוכחות השגריר, משה אלון, וכל סגל השגרירות..עם הזמן, השתפרנו בקליטת השפה הספרדית, וכך בילינו את סופי השבוע עם שני הבנים בפארקים הירוקים של בואנוס איירס, בצפיה בתיאטראות לילדים, מופעים, וגם מפגשים עם משפחות סגל השגרירות, וחברים מקומיים, אשר רכשנו…השהות בארגנטינה היתה מאד מענינת, וספקה לנו הרבה מידע על התרבות הדרום-אמריקאית, על ארח החיים ועל המאכלים  המיוחדים של המקומיים….

 

מספר שנים לאחר ששבנו ארצה מן השליחות, ארע פיגוע בשגרירות ישראל בבאונוס איירס, והשגרירות נהרסה לחלוטין על כל עובדיה…חמש עשרה שנים לאחר מכן, ערכתי טיול בדרום אמריקה, וניצבתי דוממת ודומעת ליד האנדרטה שהוקמה על חורבות השגרירות, בה עבדתי יחד עם יענקלה ז"ל….  

 

משוב של הנכד נדב:

"נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא וללמוד קצת על העבר שלה עם סבי, בפרויקט "הקשר הרב דורי". למדתי המון על סבתא והרחבתי את הידע שלי ושלה במחשבים. נהניתי מאוד לעבוד אתה, ואני מקווה שיהיו עוד הזדמנויות לעבודת צוות כאלה מדהימות. נהניתי מאוד ב"מסע" שלי עם סבתא נילי לדרום אמריקה ולארצות הברית. סבתא הפתיעה אותי בזיכרון נרחב על תקופה ייחודית שהייתה בחייה. אני מאוד אהבתי לכתוב ביחד עם סבתא ולעצב את המצגת לשביעות רצוננו. 

 

משוב של סבתא נילי: המפגשים עם נכדי, נדב, במסגרת הפרויקט, היו מן היפים והמרגשים שידעתי! הציפיה השבועית לכל מפגש, יצרה אצלי כמיהה עזה ל"דואט" המיוחד הזה….רתמתי את נדב ל"מסע", אל אחת התקופות היותר מרתקות בחיי….הבניה המשותפת של המצגת שלנו, שיתוף הפעולה של נדב בעריכה, בהקלדה, בעיצוב, ובעיקר בדיאלוגים המשותפים, המהולים בשאלות ותשובות, בתהיות ובסוגיות, הניבטות מן התמונות "שחור-לבן", אשר נשלפו מנבכי האלבומים "המאובקים" כל אלה אין להם אח ורע!!

 

זהו "מסע היכרות" של נכד, עם נשיות העבר של סבתא, אשר אינו דומה לשום מפגש משפחתי מורחב! חוויתי שעות-איכות נפלאות עם נדב, אשר, שוב-ושוב, הוכיח תבונה, חכמה, והרבה הרבה רגישות! למדנו להכיר, מקרוב, זה-את-זו ומעל לכל: היה זה מהלך מופלא של התקרבות הדדית, שיתוף-פעולה, עבודת-צוות, והרבה הרבה  א ה ב ה  , אשר "רחפה" באויר….אני יוצאת מכאן עם הרבה גאוה, סיפוק והנאה, ושפע של נחת!!!        

 

הפֶּנטָגוֹן (באנגלית: the pentagon, מיוונית: ????? (פֶנטָה) – חמש, ??? (גוֹן) – זווית, כלומר מחומש) הוא בית משרדים גדול בארלינגטון בסמוך לעיר הבירה וושינגטון. המבנה נחנך ב-15 בינואר 1943 ומשמש מאז כמטה משרד ההגנה האמריקאי. צורתו כמחומש, ומכאן שמו. במבנה הפנטגון שבע קומות, מהן שתיים מתחת לקרקע, ומועסקים בו כ-26 אלף עובדים, אנשי צבא ואזרחים". ויקיפדיה

תשע"ו, 2016

מורה מובילה אילת שחק