מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של ברכה צאירי – החיים בישראל – חלק ב'

כפי שספרתי בחלק א' של סיפורי , נולדתי בתימן, החלק הראשון הוקדש לסיפור תולדותיה של משפחתי בתימן. חלק שני של סיפורי יתמקד בילדותי בארץ ישראל, משפחתי, והשליחות החינוכית והמקצועית שלי.

לימודים

למדתי בבית ספר יסודי בחדרה – בבית ספר בילו עד כתה ח'. היו לי חברים טובים, הייתה זו כתה מגובשת ומלוכדת. בתיכון למדתי בבי"ס תחכמוני בחדרה במגמה הומנית. מאוד אהבתי את הלימודים ובעיקר את החברים והחברות.

מסיבת סיום כיתה י', בי"ס תחכמוני

לאחר סיום הלימודים בתיכון למדתי בסמינר תלפיות למורות וגננות.  קבלתי תעודה למורה גננת. בשנת 1982, בשנת שבתון רציתי לעשות שינוי והתחלתי ללמוד בסמינר הקבוצים באורנים שבטבעון, הוראה לכתות ג'-ו'.  במשך ארבע שנים למדתי לתואר M.E.D. בחינוך. בשנת 2000 למדתי לתואר שני עם תזה במדעי ההתנהגות מאוניברסיטת בר-אילן ולטביה.  בכל שנות עבודתי עשיתי השתלמויות, התחדשתי ברעיונות וביצירה חדשה.

העבודה

בכל תקופת עבודתי יחד עם הסייעת שלי תמיד עזרתי למשפחות נזקקות בסיוע בניקיון (ראשי הילדים מכינים), איסוף בגדים, הדרכה ועזרה בחינוך הילדים. במסגרת עבודתי הדרכתי סמינריסטיות מסמינר אורנים, תלמידות מתיכון בית ספר חקלאי פרדס חנה שלמדו במגמה פדגוגית  וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה בנושא שילוב ילד חריג בגן רגיל. בתקופת עבודתי ביקרו בגני עשרות מורות, גננות ומפקחות כדי לראות ולהתרשם משיטת האורינות והחשבון שהמצאתי ועבדתי איתה בגן. סייעה לי רבות הסייעת שלי חני לוי (גרוסמן). בחטיבה הצעירה שבבית ספר החיטה הייתי בין הגננות הראשונות שייסדו את החטיבה, שם עבדתי 10 שנים.

בגיל 18, לפני שעבדתי כגננת וכמורה, עבדתי כרכזת בית נוער בעירית חדרה, בארגון פעילויות לבני נוער בשעות אחר-הצהרים. בנוסף עבדתי בחינוך המיוחד חצי שנה, בבית ספר אילנות שבפרדס חנה עם נוער שסבל מקשיים שונים ופיגור. בגיל 15-17 הדרכתי בשכונה שבה גרתי בני נוער במועדון בית"ר ובני עקיבא. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד עזרנו לאנשים ערירים ומשפחות נזקקות, בכסף, בגדים ואוכל. גם כיום אני עוזרת ותומכת.

תאריכים עצובים בחיי

תאריך הפטירה של אבא – כ' באלול 22 לספטמבר 1989.

תאריך פטירה של אמא – ט' בטבת תשס"ב .2002

תאריך פטירה של אחותי הגדולה צביה – 8 לאפריל 2010.

תאריך תאונת הדרכים שבה נהרג גלעד (גילי) אחייני, הבן הצעיר של צביה – 1988

תאריכי שמחות במשפחה שלי

1949 – עלית המשפחה שלי לארץ

יג' באדר 1949 –  יום הולדתי

12 למרץ 1972 – יום נישואי לאהוב חיי אברהם

29 ליולי 1974 – הולדת בני הגדול שירן

14 ליולי 1976 – הולדת בתי מורן

27 למאי 1979 – הולדת בתי מירילי-לירון

29 לינואר 1981 – הולדת צעיר בני דוד-רון

שאר השמחות – נישואי ילדיי, קבלת בני זוגם למשפחה שלנו והולדת נכדיי. אושר גדול. גבריאלה (גבי) ושירן צאירי נישאו ב 17.9.2000 בחוות רונית ולהם שלוש נסיכות בנות – נויה, דנה ואלמה. מורן ויובל לבב נישאו ב 13.9.2001 ביער חדרה ולהם 4 ילדים – יאיר, עידו (נסיכים אמיתיים) ותאומים מדהימים, נווה וטליה. מורילי ואייל סגל נישאו בתאריך 6.12.2007 בנוף ים על החוף ולהם שני בנים- יהונתן ואורי (נסיכים אמיתיים).דוד הצעיר טייל בכל העולם – היה בהודו, אוסטרליה ואירופה. כיום מתגורר במינכן שבגרמניה – הגשים חלום כשפתח מסעדה עם חבר. עדיין לא נשוי, ההורים מצפים ומקווים שינשא בקרוב. האושר הגדול שלי הוא הולדת ילדיי ונכדיי.

בן זוגי (בעלי) אברהם צאירי

בן זוגי אברהם צאירי, יליד זיכרון יעקב, נולד בתאריך: 24.11.1946 ויש לו תעודת זהות פלשתינאית. משפחת צאירי הגיעה גם היא מתימן שם נולדו אבות ואמהות השבט הגדול שעלה לארץ בשנת 1912 והקים בית לתפארת בזיכרון יעקב. דוד יוסף צאירי ורעיתו מרים (הורי בעלי) היו הזוג הראשון שנישאו בזיכרון יעקב, ע"י הרב יקותיאל עזריאלי זצ"ל, רבה הראשי של זיכרון יעקב.

דוד יוסף צאירי ורעיתו מרים, הורי בעלי

לדוד יוסף ומרים צאירי נולדו שבעה ילדים, הצעיר  ביניהם הוא אברהם בעלי. כל שבעת ילדיהם נשואים עם ילדים, נכדים ונינים וגרים בסביבות זיכרון יעקב. האם מרים היתה עקרת בית ועסקה בגידול הילדים ובמשק הבית. האב עבד בחקלאות, בבית אריזה ובבית אהרונסון, עליו נכתב בספרו של אריה סמסונוב "זכרון  יעקב". דוד יוסף נפצע מירי של חייל תורכי כאשר ניסו לגנוב פירות מהפרדס של משפחת אהרונסון. דוד יוסף היה אחד ממנהיגי השכונה. דאג לנזקקים לבנות בית כנסת ונחלה למשפחות. היה נציג המושבה, חבר וועד המושבה בשנות ה-30. היה חבר בוועד הפועל של התאחדות התימנים, חבר בוועדת החקלאות ויו"ר מכבי. עבד 17 שנים בפיקא. היה אחראי על המשק של משפחת אהרונסון.

הורי אברהם נפטרו  – דוד יוסף בשנת 1978 ומרים בשנת 1982. אברהם בעלי נולד בזיכרון יעקב, ברח' הרצל (הבית עדין קיים) בבית שהתגוררנו בו תקופה ארוכה. מאז 1952 למד אברהם בבית ספר הממלכתי-דתי יעב"ץ במושבה ובתיכון בכפר הנוער הדתי שבכפר חסידים. שם סיים את לימודיו התיכוניים. בשנת 1963 עשה שירות צבאי ועם שחרורו הצטרף לעבודה במשק החקלאי של המשפחה. בשנת 1972 נישאנו אברהם ואני. אברהם היה חבר במועצת אגודת הכורמים, מונה ליו"ר ועדת בקורת של מועצת הגפן ומשנת 1987 היה חבר בוועד החקלאי. משנת 1984 היה חבר מועדון "רוטרי" ונרתם לעבודה ציבורית מגוונת. מאז שיצא לפנסיה עבד מעט בחקלאות ובעיקר שמע הרצאות במתנ"ס ועזר בגידול הנכדים.

זוגיות ומשפחה

בספטמבר 1972 "בשבת הגדול" שבוע לפני ראש השנה, הייתי אמורה לצאת לפגישה עם חבר חדש שהכרתי בשעה 8:30. לפתע נקישה בדלת. הופיעה חברה עם בן זוגה ואמרה לי "בואי נצא לבלות, באנו לקחת אותך עם חבר של בן זוגי" (בן זוגה). "אני לא יכולה" אמרתי לה, "יש לי פגישה עם חבר". "לא, בבקשה באנו מזיכרון יעקב עד חדרה כדי לאסוף אותך, בואי תצטרפי" אמרה החברה.  נסענו יחד ובקשתי מאמי (ז"ל) שתודיע שאני לא יכולה להיפגש עם החבר שקבעתי איתו.

נסענו וראינו הופעה של עליזה עזיקרי בשירים ישראלים ויוונים, רקדנו והיה ערב מאוד יפה. מאותו ערב אני ואברהם (חברו של בן זוגה של חברתי) לא נפרדנו. כעבור חודשיים אברהם הציע לי נישואין, והתארסנו בנוכחות בני המשפחה שלי ובני המשפחה שלו. קיבלתי טבעת יהלום חצי קראט יפיפייה.

נישאנו כעבור חצי שנה מיום ההכרות שלנו בתאריך 12.3.72 באולמי "השרון" בכפר סבא. כמעט כל זכרון הייתה בחתונה שלנו כ 800 אורחים. חברי מועצה, משפחה, בעל המכולת, בעלי אטליזים, כל הסוחרים ואורחים רבים נוספים הגיעו. הייתה חתונה שמחה מאוד.

הרב שקידש אותנו היה רב שקידש את ההורים של אברהם כאשר נשאו. הרב עזריאל יקותיאל. גרנו תחילה ברחוב הנדיב על יד הדואר בבית על קומות קומה אחרונה, השכנים היו שלמה ומרים רוטנר. אחרי חצי שנה בקשו שנפנה את הדירה כי מוכרים אותה (לאחר שעברתי הפלה בחודש שלישי והרגשתי רע מאוד).

עברנו לגור ברחוב האורנים 6 בדירה של ציפורה אשכנזי מול אהובה נייצרמן ( בניין 4 דירות- 2 למעלה 2 למטה) מעליי גרה להם לאה מול אהובה המורה עם שני ילדיהם. מעל אהובה גרו זוג עריריים בלי ילדים  נצולי שואה. קראו להם "הפנצ'ר מכר" הייתה להם פנצ'ריה.

בבית זה גדלו שירן, שנולד 29.7.74 ומורן שנולדה 14.7.76. לאחר 6 שנים שעברנו ממקום למקום עברנו לגור עם אמא של אברהם (חמותי ) כי אבא של אברהם נפטר במרץ 1978. כבר בשנת 1976 התחלנו לבנות מעל ההורים של אברהם בית עבורנו ואבא של אברהם ביקש שנזדרז הוא רצה לזכות לראות שנעלה לדירה שלנו. לצערי הוא לא זכה, הוא נפטר במרץ 1978. נכנסנו לבית לאחר שסיימנו לבנות בדצמבר 1981 בחג חנוכה. מירלי-  לירון נולדה בדירה של סבא וסבתא מתחת לבית שבנינו (בהרצל 53) 27.5.79. בבית החדש שבנינו נולד דויד בערך חודש אחרי שנכנסנו לבית 29.1.81. בבית זה בהרצל מעל העתיק של חמי וחמותי גידלנו את ארבעת ילדינו בשמחה ובאושר.

הם למדו בגני ילדים במרכז במושבה: בגן ראשונים ובגן צעיר זמארון עם ורד בנדיק. לאחר מכן למדו באורט בנימינה וסיימו. שירן,למדה במגמת אדריכלות והיה ספורטאי מצטיין. מורן  למדה במגמת תאטרון וגם נהנתה מאוד. מירילי – למדה במגמת תאטרון וגם נהנתה מאוד. דויד- למד בחטיבה צעירה ואת כתה יא' למד במעגן מיכאל ואת הבגרות עשה בבית ספר אקסטרני בחדרה ביה"ס אתגר שם הוא אהב את המורים והוא למד. שירן – שירת בצבא ביחידה מיוחדת בצנחנים והיה תקופה ארוכה בלבנון. מורן הייתה משקית חינוך והייתה קצינת חינוך לקו הירוק , קיבלה קצינה מצטיינת. מורלי, הייתה גם משקית חינוך בגבול עזה, נהנתה בשירות שלה והייתה חיילת מצטיינת בתפקידה. דויד, שירת החיל שריון בחטיבה 7 והיה נהג טנק אימונים בדרום ובצפון את עיקר שירותו עשה ברמת הגולן

כיום

שירן – עבד תקופה בשב"כ, היום עובד בבטחון במוסד אזרחי. אבא לשלוש בנות, נשוי לגבריאלה שעוסקת בפרסום ושיווק. עם תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני במנהל עסקים. מורן – למדה באוניברסיטה בחיפה הוראה חינוכית ומדריכה ליועצות באזור הצפון. עובדת בבית ספר חקלאי פרס חנה. נשואה ליובל לבב מהנדס מחשבים עם תואר שני במנהל עסקים. עובד בחברת הייטק ברעננה. הם הורים ל 4 ילדים מהממים. 3 בנים ובת אחת.

מורילי – למדה בסמינר הקיבוצים שבת"א מורה לתאטרון. תואר ראשון ותואר שני עשתה בתאטרון קהילתי באוניברסיטת ת"א.  מורלי מרכזת חינוך לתאטרון בביה"ס "אורט השומרון", ומחנכת כתה י"ב. נשואה לאייל סגל, שלמד בבצלאל פרסום ואיור. כיום אייל עובד בחברת פרסום וגם עושה הדפסים ומצייר מדהים. חלק מההדפסים הוצגו במוזאונים ובתערוכות בארץ ובחו"ל. איל זכה מספר פעמים בפרסי יוקרה בארץ ובחו"ל על פרסום ופרסומות שהוא הכין.

מורילי ואייל הורים לשני בנים מדהימים, והם גרים בחצר של סבא וסבתא ברח' הרצל 53 במקום שבו היא נולדה. דויד- למד במדיסיון – שיאצו, יוגה וטיפול במחטים. כיום הוא גר בגרמניה והגשים חלום ופתח מסעדה ישראלית. דויד היה תמיד מחובר לטבע, ולכן הלך ללמוד בביה"ס מדיסיון רפואה סינית וטיפולים אלטרנטיביים.

בשנת 2005 פרשתי מעבודתי בהוראה ובשנה זו בנינו את ביתנו ברח' המדע. בית קטן יותר, אומנם ילדנו "עפו מהקן" אבל הנכדים מגיעים. בכל יום שישי אנו נפגשים כל המשפחה עם הנכדים לארוחה וקבלת שבת בביתנו.

משפחת צאירי במלון רמות 2011

חגים

בילדותי היינו חוגגים את החגים עם כל הדודים. את חגי תשרי וחג פסח חגגנו עם הדודים ובני הדודים (6 משפחות) וכל הילדים 45 נפשות. הילדים הכינו הופעות של שירים, ריקודים, וספורים. זאת היתה ממש חוויה לכל החיים. אשא זכרונות אלו כל חיי.  השמחה, התבשילים, האהבה בין אחד לשני. העזרה ההדדית והביחד. החום המשפחתי. אני מתפללת שגם ילדיי ישמרו על המשפחתיות ועל הביחד. עזרה, אהבה, ותמיכה הדדית האחד כלפי השני. גם בשעות הפנאי היינו כל בני הדודים ביחד, במשחקים ובחוגים.  הקשר המשפחתי היה כמעט יום יומי. גרנו אחד ליד השני.

כשרונות ותחביבים

תמיד אהבתי לשיר. שרתי במקהלת ילדים בחדרה. במקהלת נוער שהמנצח שלה היה עמנואל זמיר, והוא הלחין וכתב שירים. עמנואל גילה אותי ככשרון שיגיע רחוק. למדתי פיתוח קול בקונסרבטוריון בחדרה והייתי הסולנית של מקהלת עירית חדרה. בגיל 16 השתתפתי בתחרות כשרונות צעירים של רדיו קול ישראל שהתקיימה בתל-אביב לפני מאות צופים ומאזינים וזכיתי במקום השני. לוותה אותי באקורדיון חיה, חברה מהכתה בתיכון שגרה בגבעת אולגה. לאחר סיום הצבא הצטרפתי ללהקת זמר תל-אביב בנצוחו של אליעזר כהן שגר ברחוב לוינסקי בתל-אביב. הוא היה אמרגן ומלחין. היינו בלהקה שני גברים ושלוש נשים והופענו בכל הארץ בשירי ארץ ישראל, בעיקר בהופעות שממנה הסתדרות העובדים. אני זוכרת את אהרון חוברה שגר במושב על יד רחובות ואיתו הופעתי לאחר שהלהקה התפרקה. בשנות השבעים הפסקתי להופיע. לאחר נישואי הצטרפתי למקהלה של זכרון יעקב, חבורת זמר, בה הייתי סולנית. הופענו בכל רחבי הארץ ובארועים מיוחדים בזכרון כגון יום העצמאות, ימי זכרון, בחג השבועות ועוד

בשנת 1965 למדתי לנגן על מנדולינה בסמינר תלפיות. בשנת 1972 למדתי אומנות בעין הוד, ציור וקרמיקה.

בשנת 1985 למדתי שזירת פרחים לאירועים גדולים ושונים אצל יוסי גיל בתל-אביב, שהיה שוזר מספר 3 בעולם. הוא היה מעצב תערוכות פרחים בארץ ובעולם. בשנת 2006 למדתי ציור על עץ אצל אסתר ערמון בקבוץ תל יצחק במשך שנה.

משחקי ילדות

בילדותי אהבנו לשחק במשחקי חברה שהמצאנו או שהמציאו לנו כי לא היו לנו משחקים קנויים.  שחקנו בעיקר אחר הצהרים ובחופשות את המשחקים האלו: מחליק (קלס), סכין, חמש אבנים, תופסת, המלך אמר, מחבואים, משחק מקלות: במשחק זה יש מקל ארוך (60ס"מ) + מקל קצר (20 ס"מ). עם המקל הארוך מעיפים את המקל הקצר ומקפיצים אותו. מי שמעיף ומקפיץ הכי רחוק את המקל הקטן הוא המנצח. זוגות מוסיקה. ברגע שהמוסיקה מפסיקה בוחרים בן זוג.  למי שאין זוג מפסיד. משחק  ספורט – מחניים, הקפות: במשחק זה מעיפים כדור עם מחבט ורצים דרך שלוש תחנות. מי שמספיק לעבור את כל שלוש התחנות הוא המנצח. שיחקנו גם בגולות – קליעת גולה לתוך בור וקליעת גולה בגולה. פגע וברח – גלגול גולות. הגולה הפוגעת מרוויחה. קפיצה על חבל אחד, קפיצה על שני חבלים מקבילים.

חברות ומשפחה

חברות היא ערך עליון עבורי מאז שאני זוכרת את עצמי, ויש לי הרבה חברות. משפחה היא ערך עליון עבורי, דבר קדוש הוא לעשות הכל על מנת לשמור על  שלמות המשפחה, על העזרה ההדדית. להתמודד, לתמוך, לעזור, לאהוב, להקשיב ולהיות ביחד.

בריאות

בדרך כלל הייתי בריאה. חוץ מכאבי ראש שסבלתי מאוד מגיל 25 עד גיל 55. בגיל 55 פתאום הכאב עבר. בשנת 2000 התגלה אצלי גידול בשופכן הימני (לא סרטני) ונאלצו לנתח אותי. כתוצאה מהנתוח יש לי כליה אחת שמתפקדת. הכליה הימנית לא מתפקדת.

שעות הפנאי ותחביבים היום

מאז צאתי לפנסיה בשנת 2005 הבטחתי לעצמי לעזור לילדים בגידול הנכדים. לעזור לזולת – יש אנשים שזקוקים לעזרה. לעשות כושר גופני – אני משתדלת לעשות הליכה יומית ולהתעמל. לטייל בעולם – תמיד סקרן אותי לדעת על העולם, תרבויות שונות, מוסיקה, פולקלור, כלכלה, מוסיקה ועוד. משתדלת להגשים חלום זה. לראות הצגות בתיאטרון – יש לי מנוי להצגות, ואנחנו הולכים גם להצגות נוספות מחוץ למנוי. לקרוא ספרים, אני אוהבת מאוד. ליצור – אני מציירת על עץ, מבקרת במוזיאון תל-אביב ושומעת הרצאות פעם בחודש, ובמוזיאונים שונים  במשך כל השנה. מקווה ללמוד עוד דברים חדשים ולהעשיר את עצמי.

ברכה צאירי, יוני 2016

הזוית האישית

אני שמחה שהצטרפתי ללמודי ותיקים בתיכון המושבה. נהניתי מהלימודים ומהעניין של שותפות רב גילית עם התלמידים בכתיבת ספור חיי, ועל כל זאת רצוני לברך את התלמידים שוהם ביטון, טל מרגולס, מאור יוסף והמחנך שוקי גוטמן.