מאגר סיפורי מורשת

זו היתה תקופה שבה התחילו המאורעות ביהודים בלוב. אני הייתי ילדה קטנה בת 7, וגרתי בעיר טריפולי שבלוב ולא בגטו שבו גרו רוב היהודים.

זה היה בחג השבועות ביום שבת בשנת 1948 כשהערבים החליטו לרצוח את היהודים. בלוב כל היהודים היו דתיים מאוד, ולכן בכל יום שבת היה נהוג לקחת את האוכל למאפייה של הערבים כדי לחמם אותו.

ביום שבת בצהריים אחותי הגדולה לקחה אותי איתה כדי לחמם את האוכל שאמא הכינה. כשבאנו לקחת את המגש של האוכל שהכיל פסטה, אני זוכרת שהאופה הערבי במאפייה סיפר לאחותי שכדאי שניקח את האוכל שחימם ונרוץ מהר הביתה, כי הוא ידע שהערבים עומדים לרצוח את היהודים באותו היום.

אומנם אותו אופה היה ערבי, אך בגלל שהכיר טוב את משפחתי הוא חש צורך להזהיר אותנו כי דאג לנו.

אני ואחותי לקחנו את האוכל ורצנו מהר הביתה ואז אחותי סיפרה את זה להוריי.

מיד אבא שלנו ירד וסגר את השער ואת הדלתות במנעול.

לאחר מכן אמא ואבא לקחו אותנו להתחבא בעליית הגג כאשר היינו צריכים לטפס על סולם כדי להגיע אליו.

אני זוכרת שלידינו גרו שכנים איטלקים שהיו להם 2 כלבים גדולים, וכאשר אחי עלה על הסולם עם אחי התינוק בן 8 חודשים, הוא כמעט נפל לו מהידיים.

אך למזלנו הוא הצליח להעלות אותו בסולם אל עליית הגג.

אם הוא היה נופל, אז הכלבים שהיו בחצר של השכנים האלו היו יכולים לטרוף אותו. לשמחתנו הרב הוא ניצל ולא נפל מידיו של אחי.

כשהיינו על הגג, הילדים הקטנים התחילו להרעיש ולבכות מפחד, אז אמא שלנו נתנה לנו עוגיות שנהוג להכין אותם במיוחד לחג השבועות.

העוגיות היו בכל מיני צורות כמו צורה של משקפיים, סולם, שמש וכו'

ממול הבית שלנו גרה שכנה ערבייה מכובדת מאוד, שכולם מכירים ומכבדים אותה.

באותו הזמן בו הערבים עמדו להיכנס אל הבית שלנו כדי לרצוח אותנו,  אותה שכנה ירדה וחסמה את הכניסה לבית שלנו.

היא פרסה את ידיה לצדדים והזהירה את הערבים שלא יעזו לגעת בבית הזה, ואיימה עליהם שכדאי להם להסתלק מהבית שלנו אחרת הם יסתבכו איתה.

הם הסתלקו מהר מאוד, ובזכותה המשפחה שלי ניצלה ונשארה בחיים. הודינו לה רבות על כך.

בערב אחי השוטר חזר הביתה עם מכונית מהמשטרה ולקח את כולנו לגטו בו גרו רוב היהודים.

המקום שאליו הגענו היה בית הכנסת של סבא וסבתא שלי.

כל 8 אחיי ואחיותיי גרו בבית הכנסת הזה במשך 3 חודשים.

בזמן שהותנו בבית הכנסת אמא היתה צריכה להעיר אותנו כל יום מוקדם כי היו באים להתפלל.

המקום שאליו אמא לקחה אותנו היה חוף הים שהיה קרוב לבית הכנסת. כך גם בערב לפני זמן התפילה.

לאחר 3 חודשים עברנו לדירה חדשה בה גרנו במשך שנתיים שלאחריה עלינו ארצה.

לצערי הרב, אותו תינוק שכמעט ונפל כשעלינו בסולם אל עליית הגג, לא זכה להעלות עמנו ארצה.

הסיבה לכך היא שכאשר מלאו לו 3 שנים הוא חלה באדמת שהסתבכה לדלקת ראות. לאחר טיפולים רבים ואשפוז בבית חולים עם טיפול של הרופאים הטובים ביותר, הוא נפטר.

לצערנו הרב והגדול, עלינו ארצה בלעדיו. דבר לא פשוט וכואב שמלווה אותנו עד היום.

אנו משתתפות בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר רמת חן

 תמונה מהסיור המשותף בבית התפוצות

תודתנו למורה רויטל יוסף