ברחנו לאנגלים בזמן העוצר
נולדתי ב-3 לאוקטובר 1939 בבית החולים בעפולה.
הוריי עלו לארץ כחלוצים ועבדו בכל עבודה שנדרשה, אפילו צביעת מכוניות. אבי עבד בבניין. גרנו ברחוב תבור, בחדר אחד בתוך דירה של שני חדרים, אחד לנו ואחד לזוג שכנים, עם מטבח, שירותים ומסדרון משותפים.
אמי הייתה עקרת בית וקראו לה רחל, אבי היה קבלן בניין וקראו לו חיים. הוריי היו אנשים חמים. בזמן שלטון האנגלים היה הרבה פעמים עוצר ואסור היה לצאת לרחובות. אנו הילדים בכוונה יצאנו בעוצר למרות שהאנגלים היו נחמדים אלינו. ברחנו להם לכל הכיוונים, אנחנו שהכרנו את השכונה היטב ידענו לאן לברוח. הוריי מאוד דאגו בזמן העוצר מכיוון שצריך להיות בבית.
ההורים הגיעו כחלוצים והמשפחות נשארו בפולין ולצערי נספו בשואה. מכל המשפחה נשארו אחות לאמי ואחות לאבי. בגלל שלא היו משפחות, היו חברים של ההורים כמשפחה. ביקרנו הרבה אצל החברים של ההורים והם ביקרו אצלנו ונחשבו כדודים ודודות. באחת הפעמים בדרך לעפולה חייל אנגלי ירה בצמיג של המכונית.
כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל יצאו כולם לרחובות במחול ובשמחה רבה, ואז פרצה מלחמת השחרור. המלחמה הייתה קשה, אנחנו גרנו מול גשר רושמייה וראינו את הקרב, מבחינת מחזה זה נראה יוצא מן הכלל, צבעים והרבה רעש.
זכורים לי ימי העצמאות שחגגנו עם מצעד צה"ל ומטס חיל האוויר שעשה הרבה גאווה בלב במשך כל זמן המצעד. עד היום אני עוקבת אחרי טקס החלפת הדגלים בערב יום העצמאות, כשמופיעים החיילים בצעידת מופת.
כילדה ונערה טיפסתי הרבה על ההרים, קטפנו תאנים, סברס, חרובים, חובזות, כלניות, רקפות ותות עץ. עכשיו במקומות אלו יש בתים. בשבתות היינו נוסעים לקטוף פטריות. פעילויות אלו בנוסף למשחקי ילדים כמו מחבואים, קפיצה על חבל, קלאס, תופסת, קריאת ספר, ריכוז (מונופול), שח, דמקה, האזנה לרדיו, ים, טיולים, תנועת נוער "צופים", חברות. חברותיי לצערי הרב כבר לא בחיים. שמרתי עם כמה מהן קשר.
כשהתבגרתי הייתה לי חברה סלונית, כל יום שישי אצל מישהו אחר הייתה מסיבה בבית והיינו רוקדים. כשעליתי לתיכון הייתי תלמידה בינונית בלימודים. במתמטיקה הייתי יחסית בסדר, וגם אהבתי את המקצוע. למדתי בבית ספר לפקידות ואהבתי ללמוד שם. הייתה לי שנה עד הצבא, ועבדתי אצל רואה חשבון. ואז החלטתי ללמוד הנהלת חשבונות באופן מסודר. עבדתי במקצוע עד שיצאתי לפנסיה.
את הטירונות עברתי בחורף, לא הפסיק לרדת גשם. את הסדרה עשיתי בגשם וישנו באוהלים. בשבילי זו הייתה חוויה מדהימה. אחרי הטירונות עברתי לחיל הים ועבדתי בחשבונאות. בצבא הכרתי את בנימין וימן, ונישאנו ב-15 ביוני 1960. ב-8.6.1963 נולד בננו אמיר, שהביא המון שמחה, אושר וגאווה רבה עד היום. מבני נולדו 4 נכדים: אסף, בן-בנימין, איתי-חיים ונועה, שהם האושר של חיי.
כיום אני חיה בבית מוגן. טוב לי שמה, אני מתנדבת בקופת חולים, רוקדת 3 פעמיים בשבוע ריקודי שנות ה-60 וריקודי עם, משחקת ברידג', נוסעת לטיולים ונהנית מהילדים ומהחיים.
תשע"ה 2015
מילון
עוצרהבריטים לא הסכימו להסתובב ברחובות וכולם היו צריכים להיות בבתים
חובזות
ירק שקוטפים בשדה
ציטוטים
”סבתא תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה“