מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לצמוח מהכאב

ברוריה ודר
אני כתינוקת עם הוריי
ברוריה רבינוביץ' מספרת על חייה

שמי ברוריה, נולדתי בחיפה וגרתי עד נישואיי באותו הבית בקריית אליעזר רחוב יואב 9. הייתה לי ילדות מאושרת באופן כללי. עד גיל 8 הייתי בת יחידה ואז נולדה אחותי לאחר ש"נדנדתי" להוריי שאני רוצה אחות.

תמונה 1
אני כתינוקת

בגיל שלוש וחצי עברתי חוויה לא נעימה בגן חרדי שלמדתי בו. "הואשמתי" בהשלכת לחם על הרצפה מתחת לשולחן האוכל ונענשתי לעמוד כמה שעות בפינה עם הפנים אל הקיר. זו הייתה האשמת שווא, מכיוון שאת הלחם זרק ילד אחר ואני לא יודעת איך התאפקתי לא להלשין עליו, ומצד שני נאבקתי על חפותי ללא הצלחה. באותו יום חזרתי הביתה בוכייה ונחושה לא לחזור יותר לגן הזה. לא עזרו שכנועי הוריי וגם הגננת שהגיעה להתנצל. אני, לגן הזה לא חזרתי. זו חוויה מכוננת בשבילי שעיצבה בי את היכולת לסרב לשתף פעולה עם דברים שלא נעימים לי.

הוריי היו ניצולי שואה שעברו חיים לא פשוטים והפסידו את שנותיהם היפות ביותר בגלל השואה. הם גם לא למדו במוסדות להשכלה גבוהה מעבר לבית ספר יסודי, אך הם היו אנשים שמחים והשתדלו לתת לנו ילדות נורמלית ולא להעמיס עלינו את תוגת החיים שעברו. הדבר היחיד שסימל בשבילי את השואה היה העובדה שתמיד שמרו אוכל שלא יחסר וכן לא זרקו אוכל. השתמשו בכל פרוסת לחם עד תום. מהלחם הטרי הכינו טוסטים והשארית נוצל לפירורי לחם. לטיולים בבית הספר תמיד הצטרף משהו מהוריי ושמרו עלי מכל משמר, בלי להעיק. הייתה המון אהבה ונתינה בפשטות, טבעיות ובלי תסבוכות. למדתי בבית ספר יסודי חילוני מכיוון שלא היה בית ספר דתי בשכונה והוריי לא רצו שאסע לבד לבית ספר מרוחק. הצלחתי להיות דתייה בתוך מסגרת חילונית מתוך כבוד הדדי לחברים ולי.

 

תמונה 2
בילדותי

זכורה לי סיטואציה מצחיקה בה הגיע מפקח לכיתה ושאל שאלות בתנ"ך שאיש בכיתה לא ידע לענות עליהן, כולל אני. המורה הייתה נבוכה ופתאום באחת השאלות ילד מרים את ידו והמורה שמחה שסוף סוף משהו מצביע. אז הילד אומר: "תשאלו את ברוריה, היא דתייה, היא בטח יודעת." הייתי תלמידה טובה, פעילה חברתית וכשרונית בהצגות ובכתיבה. הייתי מקובלת וסוג של מנהיגה. מנהלת בית הספר מאוד העריכה אותי ונתנה לי תפקידים. פעם אחת השתתפתי עם קבוצה של תלמידים באיזה מעשה השחתה בבית הספר. כאשר המנהלת נכנסה לכיתה ושאלה מי עשה את המעשה, אני מיד הצבעתי והייתי היחידה שהודתה. המנהלת לא האמינה שאני עשיתי את המעשה וחשבה שאני סתם צדיקה שלוקחת אחריות על מעשי אחרים. זכור לי שעד כיתה ז', שבה גם ארעה מלחמת ששת הימים, לא הייתה לנו בכלל טלוויזיה. גרנו בבית קטן סה"כ, ורוב החיים החברתיים התרחשו בחוץ במשחקי כדור, תופסת, קלאס, גומי וכו'. היינו מאוד חברותיים עם מעט דברים חומריים והרבה תקשורת בין אישית (במקום פייסבוק היה פייס טו פייס). בבית הספר התיכון כבר למדתי בעירוני ו', שהיה תיכון דתי לבנות בדרך נווה שאנן. הייתי פעילה גם שם, עורכת עיתון בית הספר ובוועדת קישוט.

כשסיימתי את התיכון המשכתי באותו מתחם בסמינר שאנן שבו למדתי להיות מורה לחטיבת ביניים. באמצע הלימודים פרצה מלחמת יום כיפור וגברים רבים גויסו. היה מחסור במורים ולכן לקחו אותנו למלא מקום למשך מספר חודשים וכך נעשיתי מורה צעירה. אחר כך חזרתי ללמד בתיכון שבו למדתי והייתי מורה של אחותי. מאז הייתי מורה במשך 40 שנה, עד שפרשתי ועכשיו גייסו אותי ללמד עברית לעולים חדשים. ב"ה יש עלייה ואני שמחה לקחת חלק בקליטה.

תמונה 3
בנעוריי

בגיל 19 התחתנתי, ילדתי חמישה ילדים וברוך ה' יש לי הרבה נכדים ואפילו כבר נין מתוק. את בעלי פגשתי בהופעה של שלמה ארצי, כשהוא הציע לי לשבת במקומו שהיה מקום יותר נוח. הוא היה ג'נטלמן אמיתי ומחזר נלהב והשאר היסטוריה. שלמה ארצי עד היום לא יודע שהוא השדכן שלנו.

הבת השנייה שלנו, דסי, חלתה בסרטן ונפטרה. היא הייתה ילדה שמחה ומאמינה והשאירה לנו מורשת אדירה. כל המשפחה פועלת לאורה ועסוקה בפרויקטים של נתינה לקהילה ולחברה. כיום אני מנהלת גמ"ח שמלות כלה. יש לי מעל 300 שמלות ומגיעות אלי כלות מכל הארץ. החוויה של בחירת שמלה הופכת להיות חוויה מיוחדת ומרוממת גם לכלה וגם לי. סיפור ששמעתי מכלה, שהיא יצאה הרבה זמן עם בחור שלא יכל להחליט על חתונה וערב אחד הם הלכו לשיחה בפרשת השבוע של הרב בני לאו. הרב דיבר שם על רחל ולאה ובין היתר אמר שרחל היא אשת חלומות של כל גבר אבל בסוף הגבר מתחתן עם לאה. בסוף ההרצאה הבחור ביקש לומר משהו ובנוכחות הרב והשומעים הוא הציע נישואים לכלה וטען שעכשיו ירד לו "האסימון" שהיא ה"לאה" שלו… ולשאלתי אם זה לא פגע בה, היא אמרה שלא אכפת לה להיות רחל או לאה העיקר שהציע לה נישואין! וזה סיפור אחד מני רבים שאני זוכה לשמוע בגמ"ח השמלות שלי. כמו שנאמר: "חסד גורר חסד", אז העיסוק עם הכלות הביא אותי לשדך גם זוגות וברוך ה' עד עכשיו שידכתי תשעה זוגות ומברכת את כולנו שכן ירבו ושיהיו רק שמחות בעם ישראל.

תמונה 4
אני כילדה

אני אוהבת להשקיע במפגשים עם המשפחה והנכדים ולהיות מעורבת בעולמם. זכיתי שנולד לי גם נין וזו הרגשה נפלאה של שפע ברכה מאת ה' ואני מודה לו כל יום בעד חסדו.

 

זכרון שלי ממלחמת ששת הימים 

אני בכיתה ח. השנה 1967. המצב הבטחוני בארץ בכי רע. אווירת נכאים והבדיחה העצובה שהסתובבה בין האנשים הייתה שהאחרון שיעזוב את הארץ, שיסגור את האור. אומרים לנו להתכונן למלחמה עם מצרים. הילדים מתגייסים להכין את העורף. ממלאים שקי חול ושמים אותם בפתחי הבתים כדי להדוף כדורים שאולי יגיעו לבתים. קונים פלקטים שחורים ומכסים את החלונות, על מנת שמטוסי האויב לא ייראו את אורות הבתים. הכל נראה קודר ומפחיד ופתאום פורצת המלחמה. בימים הראשונים כמעט לא שומעים חדשות מהצד הישראלי, רק הערבים משדרים על ההצלחות שלהם וזה נשמע נורא. אני מאוד רוצה לעשות משהו טוב במלחמה הזאת והולכת לבית חולים רמב"ם ומבקשת להתנדב. נותנים לי לקפל תחבושות ואני מאושרת. ואז פתאום מודיעים ברדיו שכוחותינו פרצו לעיר העתיקה דרך שער האריות ושומעים תקיעת שופר, והרב גורן קורא בהתרגשות: "הר הבית בידינו, הר הבית בידינו !"

אין לתאר במילים את השמחה וההתרגשות שאחזו בכולם ואני בתוכם. יצאנו לרחובות התחבקנו ורקדנו באקסטזה. אומרים שמשהו דומה היה בהכרזת המדינה אבל אני לא הייתי אז והחוויה של מלחמת ששת הימים היא החוויה הלאומית המרגשת ביותר בחיי.

אקרוסטיכון של שמי

ב וררת את דרכי ותפקידי בחיים

ר ואה סיטואציות בראיה רחבה כולל מורכבויות וקשרים

ו ו החיבור. מחברת איש ואישה  בגד או רהיט לנזקק  מצרך לנצרך ומרפא לנפש דואבה.

ר ואה את הנולד.  הנין החדש

י מנית ביד בחשיבה ובפוליטיקה

ה שם איתי תמיד כי אני איתו

בנעוריי

תמונה 5

הזוית האישית

ברוריה רבינוביץ': התכנית הביאה אותי לעצור את שגרת היום יום ולהעלות זכרונות וחוויות מילדותי וממהלך חיי, וזה הרגיש לי מאוד נעים במיוחד שהמתנדבת שלי דר פרלמוטר מאוד יודעת להקשיב ולכוון אותי ושולטת במחשב בניגוד אלי ולימדה אותי בשימוש במחשב. אני מרגישה שזכיתי בחברה צעירה ובוגרת בנפשה וחיכיתי ממפגש למפגש להיפגש איתה.

דר פרלמוטר:  היה לי מאוד מעניין ללמוד ולשמוע מברוריה את סיפור חייה ואיך הם חיו בעבר. נהניתי להיפגש איתה כל שבוע באופן קבוע ולשמוע סיפורים יפים ומעניינים מחייה, לימדתי את ברוריה בנוסף מיומנויות מחשב.  אני חייבת לציין שברוריה היא אחת שלומדת מהר ומאוד רוצה ונלהבת ללמוד על הדור כיום.

ברוריה היא אישה שלמדה לצמוח מהכאב ומזה אני לומדת ומעריכה איך קמים עם החיסרון הכואב של בית בבית ומצמיחים מזה גמ"ח שלם של חסד לכלות שמחות והרצאות שלמות על הבת. זה מהמם לראות אישה בעלת מפעל חיים כל כך מלא ומעניין.

למדתי מברוריה איך לעמוד על שלי, איך להשתלב ולהשפיע בחברה אחרת, איך אפשר להפיק ממצב קשה, שונה משהו טוב ולצמוח מזה ויחד עם זאת להצמיח אחרים.

מילון

גמ"ח
גמילות חסדים. ביהדות גְּמִילוּת חֲסָדִים הוא כינוי לכמה מצוות המחייבות עזרה לזולת בגופו ובממונו, והתחשבות באחר. בין מצוות אלו יש למנות: ביקור חולים, הכנסת כלה, לוויה וקבורת המת, ניחום אבלים ועוד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”האשמת שווא בגן זו חוויה מכוננת בשבילי שעיצבה בי את היכולת לסרב לשתף פעולה עם דברים שלא נעימים לי“

”מחברת איש ואישה, בגד או רהיט לנזקק, מצרך לנצרך ומרפא לנפש דואבה“

הקשר הרב דורי