מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחדרה למשפחה בת 6 ילדים רביעית במספר 3 בנים ו-3 בנות גרנו בבית שבו היו רק 2 חדרים חדר הורים וחדר ילדים וחדר גדול שהיה מטבח וחדר אורחים שבו רב הפעילות בבית נעשתה הוא שימש כחדר אוכל כחדר שיעורי בית וחדר משחקים. השפה בביתנו הייתה בעיקר בעברית ולעיתים בתימנית (הורי באו מתימן) לאמא שלי קראו מזל. היא הייתה עקרת בית ואבי שלום היה פרדסן בחדרה ליד ביתנו והוא  עבד משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות. למדתי בביה"ס "פאר עם" בחדרה בתיכון למדתי בביה"ס "תחכמוני" ולאחר מיכן בסמינר למורים בנתניה. בילדותי שיחקנו במשחקים שהיו בעיקר מחוץ לבית עם ילדי השכונה, שיחקנו בקלאס, קפיצה על גומי וחבל. היינו מטיילים בפרדסים ובערב היינו הולכים לדודה של אבא שלי שרק לה בשכונה הייתה טלוויזיה. כל ילדי השכונה היו מתכנסים אצלה בבית ומתיישבים על השטיח וצופים בטלוויזיה שהייתה  בצבעים שחור ולבן.

התחתנתי בגיל 21 עם סבא דוד נפגשנו בבית הספר,החתונה הייתה באולמי חדרה ואז עברתי לגור בפרדס חנה. נולדו לנו  4 ילדים ושמם: אודליה  (אמא של לירון) שי, נטלי, ואוראל. כיום לילדים שלי יש ילדים בגילאים שונים, ולי יש 12 נכדים.

עבדתי כגננת במשך כ-30 שנה. את עבודתי התחלתי כגננת לילדים בגילאי 2-4 חינכתי דורות ופרשתי לפני שנה. בתחילת דרכי בעבודה ניהלתי גן בכפר פינס במשך שנתיים, ולאחר מכן ניהלתי גן בזכרון יעקב, אך במרבית שנות עבודתי, ניהלתי את גן תפוז בפרדס חנה בסמוך לביה"ס ישורון. עבדתי עם ילדים בגילאים 3-4 ולאחר מכן עבדתי כגננת לילדים בגן חובה גילאים 4-5 הכנה לכיתה א' שרוב הילדים עלו לביה"ס ישורון.

בשנות ה-90, כשהחלו יהודי אתיופיה לעלות לארץ ב"מבצע משה" וב"מבצע שלמה" נקלטו ביישובינו פרדס חנה הרבה מאוד עולים חדשים. גני, גן תפוז, זכה להיות בין הגנים שקלטו את הילדים שעלו זה עתה עם משפחתם. הילדים והוריהם הגיעו עם קשי שפה רבים ולא ידעו לדבר עברית. מטרתי הייתה לשלב את הילדים החדשים עם הוותיקים כדי שתהיה להם קליטה קלה בארץ. בגן לימדנו את הילדים לדבר בשפתנו (שפה עברית), ערכנו ביקורי בית עמדנו על הקשיים וניסינו לעזור ולעודד אותם ככל שיכולנו, לילדים הייתה להם מוטיבציה ללמידה וכוח רצון רב. ההורים מאוד העריכו את עבודתנו. ולכן אני והצוות הרגשנו סיפוק רב בעבודתנו.

הזוית האישית

ירדנה: כיום אני גמלאית ונהנית מהחיים והמשפחה בעיקר מהנכדים.