מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר ברכה ולס נולדתי בשנת תש"ד (1944), בבית הרפואה "הדסה" שבהר צופים, בירושלים. להוריי יהודה אריה ורבקה דרוק.

רציתי לספר לך, נכדתי היקרה מושקי,

שאצלנו במשפחה נהוג, לשאול את הרבי לפני החתונה ולבקש ממנו ברכה. ורק אחרי שהרבי נותן ברכה, אנחנו קובעים את הצעד הסופי ומתחתנים. ומכיוון שכאשר השתדכנו לא היו כמעט אמצעי תקשורת מלבד מכתבים, שלחנו לרבי מכתב אקספרס, ורק לאחר כעשרה ימים הייתה אמורה להגיע התשובה. גם אני חיכיתי לתשובה וגם חתני – בעלי חיכה. לא נפגשנו בעשרה ימים האלה. אבל בדיוק באותו שבוע התחלתי להדריך בקייטנה ולא הייתי בבית. לקייטנה הייתה מצורפת פנימייה, ואני ישנתי עם החניכות.

בבוקר, כשהגיע המכתב, אבא שלי פתח, וקרא את הברכה שהרבי ברך "בניין עדי עד וחיים מאושרים ונצחיים". אבי רצה להודיע לי מיד את הבשורה המשמחת, אך כזכור, לא הייתי בבית, הוא רצה לשלוח את אחיותיי שיודיעו לי, אך הוא לא רצה שהן תדענה לפניי את הבשורה הטובה.

אבי שלח  את אחותי, שהייתה קטנה ממני בחמש שנים, להודיע לי. הוא אמר לה, שתגיע לאולם ששם מתקיימת הקייטנה. ותאמר לי שהכול בסדר, ואני כבר אבין לבד. היא אכן עשתה כפי שאבי הורה לה. אני מאוד מאוד התרגשתי. חיכיתי לבשורה הזאת שבוע וחצי, עשרה ימים. אך עדיין לא יכולתי לספר לכולם, כי לא ידעתי אם חתני קיבל גם מכתב כמוני.

אנחנו גרנו בכפר חב"ד וחתני גר בירושלים. אז הוריי נסעו לירושלים לברר אצל הורי החתן אם הם קיבלו גם מכתב. חתני ניגש לתיבת הדואר וראה את המכתב. עשינו "לחיים" ושמחנו מאוד.

בקייטנה ביקשתי מההנהלה חופשה קצרה לערב אחד, שבו לא אהיה בקייטנה כי רציתי לפגוש את חתני. ואז החלטנו שנעשה את ה"ווארט" אחרי הקייטנה. בקייטנה היו מדריכות לא חב"דיות, והם לא הבינו איך השתדכתי תוך יום אחד… הרי הייתי איתן כל הזמן? לא ראיתי את החתן ולא יצאתי לפגישות? איך פתאום נהיה "מזל טוב"…? הן לא ידעו שבחב"ד, אחרי שמחליטים מחכים… שולחים מכתב לרבי ומבקשים את ברכתו… מנהלת הקייטנה הסבירה למדריכות, והן מאוד שמחו איתי.

סיפור קטן של השגחה פרטית:

לפני חתונתנו, קבעתי עם הצלם לוי יצחק פריידין, שהיה הצלם של הרבי, להנציח את החתונה במצלמתו. הגיע היום הגדול, והדבר פרח מזיכרונו של הצלם…

ביום חתונתי, חתנה  של בת דודתי היה אמור לנחות בארץ – בת דודתי השתדכה מספר שבועות קודם עם בחור, שגר בחוץ לארץ – הכלה ובני משפחתה חיכו לו בשדה התעופה. הם היו קצת לחוצים, כי הם רצו להיות נוכחים בחתונתי ושוחחו ביניהם, שהם צריכים להזדרז מאוד.

באותו שעה, הצלם לוי יצחק פריידין היה נוכח בשדה התעופה, כדי  לצלם  שם במקום אירוע כלשהו. לפתע, הוא שמע את שיחתם של דודיי שהם ממהרים ועליהם להזדרז להגיע לכפר חב"ד, ופתאום הוא נזכר שעליו לצלם  הערב אירוע של חתונה בכפר חב"ד, החתונה הייתה שלי! הוא עלה מיד על רכבו ונסע. אך הוא לא הספיק להגיע לחופה! אבל לפחות יש לי תמונות מהסעודה ומהריקודים….

הזוית האישית

אסתר ולס השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי, בשנה שעברה והעלתה את הסיפור שלה עם נכדתה רבקי ולס: ירושלים החצויה והמאוחדת