מאגר סיפורי מורשת

שמי מרק סורין נולדתי בפריז ב-16.7.52, אמא שלי (ג'קלין) נולדה בפריז, אבא שלי (בוב) נולד בקישינייב בבלרוסיה (כיום מולדביה).

כאשר הגרמניים פלשו לצרפת, אימי הייתה בת 15. היא ומשפחתה עזבו את בתיהם, והתחילו לנדוד ממקום למקום, כדי להסתתר ולברוח מהנאצים . כל אחד מהמשפחה פנה לדרכו בתקווה שבסוף המלחמה הם יפגשו . לאחר המלחמה כולם שרדו וחזרו לפריז. במלחמת העולם השנייה אבא שלי נלחם לצד הצרפתיים, והשתתף בפלישה לנורמנדי, לצד הכוחות החופשים (הצרפתיים). הם נלחמו בגרמנים, היו להם הרבה הרוגים, אך הם התקדמו עד שחרורה של פריז מהגרמנים והשגת הניצחון. אחרי המלחמה אבי הקים מפעל לבגדי מגן לפועלים, שהיה השני בחשיבותו באירופה. אמא (ג'קלין) עבדה כמזכירה עד הלידה שלי.

הייתה לי ילדות נעימה ושמחה יחד עם שני אחיי. יעל שגדולה ממני בשנה ופול שצעיר ממני ב-13 שנה. רוב החופשים שלנו היו באיטליה, בטיולים ובחופשות סקי . לאחר שסיימתי את  בית הספר התיכון, למדתי משפטים באוניברסיטת סורבון. בתקופת הלימודים הגעתי לקיבוץ איילת השחר מספר פעמים, כמתנדב. אני מאד ציוני והחלום שלי היה לעלות לארץ ישראל. בעת ביקורי בקיבוץ התאהבתי בסבתא איבט ובתום לימודיי ב1976, עליתי לארץ. שנה לאחר מכן התחתנתי עם סבתא איבט. התגייסתי לצה"ל בגיל 24 ושירתי בשיריון . כששירתי בצבא נולדה בתי אסנת, אמא של עומר. שלוש שנים אחריה נולד שלומי. על אף שלמדתי משפטים בהגיעי לקיבוץ, התלהבתי דווקא מהעבודה בחקלאות, ועבדתי 7 שנים בענפי המשק העוסקים בחקלאות. לאחר 7 שנים לקחנו חופשה מהקיבוץ וגרנו 4 שנים בראש פינה, שם עבדתי כסוכן מכירות. ב- 1993 חזרנו לקיבוץ  והמשכתי באותה עבודה עד שיצאתי לפנסיה.

הזוית האישית

סבא מרק: מאוד התרגשתי לשתף את הנכדה שלי בילדות שלי.

עומר: נהנתי לשמוע את הסיפורים וללמוד הרבה דברים שלא ידעתי. בכל מפגשי הקשר הרב-דורי.