מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בזיכרון יעקב בשנת 1959 להורים שעלו מעיראק למשפחת בת שבע נפשות. גדלתי בזיכרון יעקב עד גיל 30. למדתי בבית ספר יסודי ואת חטיבת הביניים מחזור ראשון בפרדס חנה. את לימודי התיכון למדתי בבית הספר אורט השומרון בבנימינה, במקצוע שרטוט אדריכלי.

התגייסתי לצה"ל והתנדבתי למשטרה צבאית. את שרות החובה עשיתי בכלא 6. זהו בסיס כליאה 396 המוכר בשם כלא שש. בית כלא צבאי הנמצא באזור עתלית בסמוך לצומת בית אורן.

בזמן שרות החובה הכרתי את אשתי אסתר, ולאחר שבעה חודשים התחתנו. נולדו לנו 3 ילדים. הבכור, לירן,

בן 33, מורה בבית הספר היהודי בבוקרשט ברומניה. הבת השנייה, אמילי, בת 30 ויש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר ראשון נוסף בריפוי בעיסוק, וכיום היא מרפאה בעיסוק בגני ילדים באזור נתניה. נשואה ויש לה ילד אחד. הבת הקטנה נטע,  שחזרה בתשובה לפני מספר שנים, למדה בבני ברק הוראה ולאחר מכן השלימה לתואר ראשון וכיום מלמדת בבית ספר ממלכתי דתי בכפר יונה. נשואה ויש לה ילד אחד.

אשתי אסתר עובדת בבנק הפועלים באזור מזה כ 34 שנים. בסיום שירות החובה חתמתי קבע כנגד משמעת ונשארתי במגוון תפקידים כ- 17 שנים. כאות הוקרה, קיבלתי יציאה ללימודים על חשבון צה"ל כשנה וחודשיים וסיימתי לימודי הנדסאי. קבלתי תפקיד כמפקד מחנה במפקדת קצין משטרה צבאית ראשי. בהמשך תפקידי נרשמתי להמשך לימודי ערב, פעמיים בשבוע ,על מנת לקבל תוספת נוספת למשכורת, כי בשרות בקבע הלמודים הם מאוד משמעותיים לגביי השכר. לאחר כשנה סיימתי את הלמודים לתואר ראשון במנהל עסקים. עם סיום תפקידי חזרתי ליחידתי הקודמת לשמש כנגד יחידה. לפני כארבע שנים, לאחר כ- 25 שנות שירות, החלטתי לפרוש מצה"ל.

ההתאקלמות בחיים האזרחיים הייתה מאוד קשה. לא עבדתי מספר שנים. למרות השכלתי, לא התקבלתי לשום עבודה. החלטתי לעבוד כנהג הסעות, וכיום אני נהג מונית. יש לי משפחה מאושרת עם 2 נכדים 3.5 ו-4 חודשים ונכדה אחת בדרך.