מאגר סיפורי מורשת

נולדתי לפני 70 שנה בתל אביב ,בזמן שהבריטים שלטו בארץ. גרנו ליד תיאטרון הבימה ולמדתי עד כתה ג' בבית ספר הכרמל. עברנו לגור ברמת גן בה גרנו עד שגויסתי.

ברמת גן למדתי בבית ספר יסודי "יהלום" ואחר כך בתיכון "אהל שם". הייתי פעיל מאד בצופים, בגדוד הכרמל, ואף הייתי ראש קבוצה. שיחקתי כדור סל בקבוצת הנוער של מכבי רמת גן והשתתפתי בחוג סיירות, במסגרתו היינו יוצאים לסיורים רגליים בסופי שבוע.

בנצי בבר המצווה בתל אביב 1957

כאשר הגיע זמן הגיוס התקבלתי לעתודה האקדמית, כלומר, למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים כלכלה ומדע המדינה. בקיץ לפני השנה הראשונה ללימודים סיימתי טירונות ובחופשות סיימתי קורס מפקדי כיתות וקורס קצינים. שירות החובה שלי היה במדור תקציבים של חיל חימוש, אותו סיימתי בדרגת סגן. לפני הגיוס נסעתי לאירופה בחופשת הקיץ. בתחילה טיילתי בטרמפים בסקנדינביה ואחר כך עבדתי בלונדון במסגרת חילופי סטודנטים.

בעת השירות הצבאי התחלתי ללמוד לתואר מוסמך במנהל עסקים וקבלתי תואר זה לאחר השחרור. בזמן זה, נישאתי למכבית  תנעזר ז"ל, בת מנחמיה שבעמק הירדן.

נולדו לנו שני בנים-אריאל בשנת 1969 ודורון ב-1974.לאריאל שלושה ילדים-מיקה(בת 12),דותן(9) וליבי(4.5).אמם היא סיגל שמאי שלמדה פסיכודרמה  ותיאטרון. לדורון וקים נולד יותם, בן שנתיים.

עבדתי הרבה שנים ככלכלן ומנהל כספים בחברות השקעה גדולות ואף נסעתי עם המשפחה לארבע שנים בשליחות לניו יורק. שם הקימה מכבית ז"ל גלריה לאמנות שהיום שייכת לאריאל.

הורי באו לארץ ישראל בתור נערים ושניהם למדו בגימנסיה הרצליה בתל אביב.

משפחת אבי הגיעה מאוקראינה בשנת 1923.סבי-אברהם כהנא ז"ל-היה איש מדע, חוקר התנ"ך, חוקר יהדות ובלשן. הוא קיבל את פרס ביאליק על מפעל הוצאת הספרים החיצוניים בעברית, עם פירוש ומבואות. הוא אף ריכז את הוצאת פירוש כהנא למקרא, חיבר ספר לימוד דקדוק השפה העברית ומילון עברי –רוסי. אבי-יעקב כהנא ז"ל-היה מראשוני עורכי הדין בארץ והיה פעיל ב"בני ברית", ב"רוטרי " ועוד.

משפחת אמי הגיעה ב-1926 לארץ. סבי-בן ציון אהרוני (אהרונוביץ) נולד בליטא. הוא היה איש עסקים מצליח ואף סיים ישיבה.

סבתי-שרה לבית ליפשיץ-נולדה באנטופול שבביילורוסיה. היא היחידה אותה אני זוכר מבין הסבים והסבתות שלי. בביתה בתל אביב התקיימה מסיבת הבר מצווה שלי. אמי-שולמית ז"ל-הייתה פעילה בהתנדבות בויצו וניהלה עם אחותה גלריה לאמנות וחפצי נוי בתל אביב.

ב-1993 נישאתי בשנית, למיכל גרינברג .היא רואת חשבון וגם מומחית לרפואה סינית. בנה אייל נישא למירב ולהם בת (עדן בת השנתיים)ועומרי שנולד בסוף 2013.

אנחנו מאד אוהבים לטייל .אני סיימתי את מכון אבשלום לידיעת הארץ ומרבה לטייל בחו"ל עם מיכל.

בתחביב זה השתלבה ההתעניינות שלנו בקורות המשפחות שלנו. עשינו שלושה מסעות שורשים-הראשון למוסקבה(בה גרה אמי כמה שנים כילדה),השני לאוקראינה(מוצאם של סבי וסבתי ובה נולד אבי, בעיר הבירה קייב)והשלישי לביילורוסיה והארצות הבלטיות-מוצא ההורים של מיכל וסבתי שרה.

אלו היו מסעות ארוכים, מעניינים, מרגשים וקשים מבחינה נפשית. הגענו לכל המקומות בהם חייו הורינו והוריהם. הגענו כמובן לבתי קברות שלא נשמרו היטב, לבתי כנסת שנהרסו –אך גם מצאנו בתים בהם המשפחות גרו. בווילנה הצטלמנו באותם מקומות שבהם הורינו הצטלמו, בקייב הלכנו בעקבות יומנו בעברית של סבי(למשל-עצרנו ליד הבית בו ראו סבי ודודי איך ירו בעוברי אורח יהודיים בעת המהפכה הרוסית)ועוד חוויות מרגשות. המרגשת מכולם-הצלחנו להגיע בביילורוסיה לגבעה, בלב יערות, שם הייתה האחוזה בה התחתנו בשנת 1900 סבי וסבתי. אמי הייתה מספרת לי על שבעת ימי משתה החתונה שלהם. המקום הוחרב עד היסוד על ידי הנאצים.

הטיול הגדול הראשון שלי עם בני אריאל ודורון היה ב-1984. טיילנו במזרח הרחוק, הוואי וסיימנו באולימפיאדה שנערכה בלוס אנג'לס. ביפן אריאל ודורון הצטלמו בחלוקים יפנים אופייניים.

אני ומיכל מרבים לטייל, כמעט תמיד באופן עצמאי-תרמילאים בגיל מתקדם. טיילנו הרבה במרכז ובדרום אמריקה(אפילו שטנו באיי גלפאגוס),באירופה ובאסיה. בין המקומות שטיילנו בהם-קירגיסטן, אוזבקיסטאן, אינדונזיה, לאוס, יפן ועוד. גם בצפון אמריקה(כולל אלסקה-בה טיילתי עם אריאל)ובאפריקה כבר בקרנו. רק לאוסטרליה ואנטארקטיקה טרם הגענו.