בניין אחד ובו דיירים מעדות רבות
בבניין גרו דיירים ממגוון רחב של עדות - קיבוץ גלויות
הכירו בטוניס אבל התחתנו רק בארץ למרות שאבא שלי ואימא הכירו עוד בצעירותם בטוניס
(הם בעצם בני דודים שניים).אחרי שאימא שלי עלתה לישראל הם התחתנו וכך אני
(צילה עמליה)
על שם סבתי.
נולדתי ב-1957 ביפו ברחוב בוסטרוס סמוך לשעון הגדול שמקום
זה קרוב לשטח הגדול המפורסם.
גרנו בבניין של שתי קומות בלבד והיה לנו גג ענק ששם היינו משחקים במשחקים כמו: מחבואים,תופסת,
קלאס,גומי ג'ולות ועוד… בבניין גרו כל מיני משפחות ממגוון רחב של עדות: מרוקאים, אשכנזים, בולגרים,
בקיצור קיבוץ גלויות. בין היתר היה לי העונג להתגורר בשכנות עם חנה לסלאו. שהיא
התגוררה בקומה
העליונה ולה היו עוד שלושה אחים והוריה היו ניצולי שואה. הם לא
סיפרו ולא דיברו הרבה על מה שהם עברו.
אני זוכרת בימי שישי חוויה מיוחדת במינה. הבניין היה מתמלא בניחוחות
שונים ומגוונים של מאכלי השבת
המאפיינים כל עדה ועדה. הריחות של המאכלים מכל
הסוגים היו בחדר המדרגות מכיוון שכל שכנה
השאירה את דלתה פתוחה, ואנו הילדים היינו
נכנסים חופשי לכל הבתים ואוכלים מכל המאכלים…
וטועמים מהכל- חוויה של עדות שונות בחדר מדרגות
אחד.
אני זוכרת שאכלתי בפעם הראשונה
דג מלוח עם לחם ומרגרינה, שטעמתי בפעם הראשונה חמין מרוקאי
שהיה מאוד מאוד טעים. ואצל
שכנה אחרת זכיתי לאכול ריבות ועוגות שנעשו בבית. חוויות אלו זכורות לי היטב
ולא
אשכח אותן.
זיכרון נוסף שיש לי מבניין המגורים המשותף: במשפחתי היינו שלושה אחים
והיה לנו כלב זאב ענק ששמו קונו.
הוא היה מאוד תוקפני. יום אחד קונו נשך את חנה לסלאו ואני חושבת שעד היום היא לא שוכחת…
זיכרון
נוסף, בשנת 1967 כשפרצה מלחמת ששת הימים המקלטים היו מאוד רחוקים מהבית, אני
זוכרת
שכל פעם שהייתה אזעקה נאלצנו לרוץ כמה קילומטרים כדי להגיע למקלט באפלה
מוחלטת. עד שהיינו
מגיעים למקלט הייתה כבר אזעקת רגיעה. הכי קשה היה לראות את
האנשים המבוגרים שהתקשו
ללכת ונאלצו להישאר בחדר המדרגות.
זיכרונות ילדות רבים חוויתי בשכונה, צברתי חוויות רבות שנחקקו בזיכרוני
וילוו אותי..
מילון
רחוב בוסטרוסהרחוב שבו גדלה סבתי צילה
ציטוטים
” בימי שישי היתה חוויה מיוחדת, הבניין מתמלא בניחוחות מגוונים של מאכלי השבת המאפיינים כל עדה. “