מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה מתוק נולדתי בלוב בשנת 1954 בעיר טריפולי.

בשנת 1967 כשהייתי בת 13 בלוב גרתי ברחוב ששמו טוברוק 34 בטריפולי הוריי ושלושת האחים הקטנים נסעו לעיר ששמה ג'רבה להילולה שהייתה בבית כנסת שהשם שלה הוא בושייף. אותי השאירו עם אחות ואח שגדולים ממני מסיבה שהיה עלינו לסיים מבחנים כדי לקבל תעודת סיום שנת הלימודים.

בסוף המבחנים לפתע פרצה מלחמת ששת הימים במדינת ישראל וזה גרם מיד לערבים לפרעות עם נשקים (סכינים, גרזנים ומוטות מברזל ומעץ) בליווי צעקות ומהומות. הערבים קראו בשם היהודים שבאנו לשחות אתכם, הדודה שלי שהתגוררה איתנו לקחה אותי מיד לבית של אחותי שהיא נשואה חדשה כדי שתשמור עלי, אותו דודה לקחה את שני האחים שנשארו איתה והלכו להסתתר יחד אצל דודה שהתגוררה בביניין שהיו בו משרדי "על איטליה" וככה נשמרו שם ללא פגע. אחרי בערך חודש המלך אידריס נתן הוראה לצבא האישי שלו שבשעות אמצע הלילה נאסוף את כל היהודים מהבתים שלהם והסיע אותם למחנה צבאי אישי של המלך ושם ריכז את כל היהודים שהתגוררו בטריפולי ושמר עליהם.

אחרי כמה ימים קיבלנו הודעה שכל יום ראשון בשבוע יוצאות 3-2 משפחות מהמחנה לטיסה לאיטליה בגלל שמלוב אין טיסות ישירות לישראל. פיזרו את המשפחות לפנסיונים (אכסניות למשפחות). אחרי ימים ספורים הסוכנות היהודית נכנסו אילנו לחדר בהפתעה עם הוריי והאחים הקטנים שהביאו אותם לאיטליה בספינה דרך הים וכך התחברנו ביחד שוב עם המשפחה. הוריי ביקשו מהסוכנות היהודית להתעכב לעלייה לישראל בגלל שאבא שלי רצה לעבוד קצת בשביל לקנות לנו קצת בגדים ונעליים כדי לעלות לישראל במראה מסודר זה נושא שנמשך כשנה.

סוף סוף נציגי הסוכנות היהודית הטיסו אותנו לישראל שמחים ומאושרים במיוחד בגלל שאמי פגשה את המשפחה שלה שלא פגשה כ – 40 שנה. אמא שלי פנתה לסוכנות היהודית וביקשה לגור בעיר של דתיים בשם בני ברק. משם התחתנו כל האחים והאחיות. אני התחתנתי בשנת 1975 נולדו לי 4 ילדים, 6 נכדים והדרך עוד ארוכה.

הזוית האישית

דינה: היה לי מעניין ומהנה לתעד את הסיפור ולבלות זמן איכות עם נכדי.

שלומי: היתה לי חוויה מהנה ומסקרנת. למדתי על מלחמת ששת הימים ועל סיפור חייה של סבתא.