מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב – 7.4.67 בבלארוס בעיירה קטנה בחבל ברפובליקה ששמה היה רדון.

באחד מהימים סיפרו לי שהייתה שם ישיבה ובה היה לא אחר מהגאון מוילנה.

בוילנה למדתי בבי"הס יהודי כך שכשעליתי לארץ, כבר ידעתי עברית והיה לי קל ליצור קשר עם האנשים .

בזכות זה קיבלנו מקום בקיבוץ משמר העמק במסגרת תכנית אולפן עבודה, הייתה לנו אפשרות לבחור בין כמה מקומות אך לבסוף בחרנו במשמר העמק.

עלינו לארץ בעקבות קרובי משפחה שעלו גם כן.

סיפור ילדות

הסיפור שהכי זכור לי מהילדות זה היה בכיתה ב' , ליוויתי את אחי הקטן שהיה אז בן 4 לגן ובדרך ראיתי חתול שישב על הגדר.

אז ניסיתי לגרש אותו  וזרקתי עליו אבן.  האבן פגעה בחלון וניפצה אותו. נתפסתי על-ידי אישה מבוגרת ומאוד נבהלתי. מסתבר שניפצתי חלון של אחד האנשים החשובים במפלגה הקומוניסטית ואז הודיעו להורי.

זאת הייתה הפגנה ציונית. כך שמעתי בפעם הראשונה את המילה "ציונית".

הבית שלנו ברדון היה 2030 מטר 3 חדרים 4 נפשות.

סיפורו של חפץ

בובות חיילים ששמורות עד היום עשויות פלסטיק ונחושת. אני ואחי אספנו ושיחקנו במלחמות "צבא" גם טל ודניאל הבנים שלי כשהיו ילדים קטינם שיחקו בזה ונהנו מאוד.

בילדותי אהבתי לקרוא על הרפתקאות וגילויים ארכיאולוגים.

"היום המרגש" ביותר הזכור לי הוא מצעד הניצחון על גרמניה היה יום מרגש מאוד. אנשים עטורי כבוד עלו לצעוד בגאווה .

הבמאכל האהוב עלי היה תפוח אדמה. משפחתי הייתה מאוד חמה. אבא מורה ואמא וטרינרית משפחה עמידה.

עבדתי במפעל. למדתי ברוסיה באוניבריסת " הלינוגרד" היסטוריה והמשכתי בחיפה, לצערי לבסוף עזבתי ועבדתי בעירייה בעפולה בחינוך בלתי פורמלי.

אח אחד הגיע לארץ ביגל 18 והתחיל ללמוד בתל-אביב, היום אח אקדמאי בחדרי ניתוח..

החג האהוב עליי ביותר הוא  ט"ו בשבט.

הזוית האישית

האירוע ששינה לי את החיים הוא כמובן העלייה.