מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בית פתוח – מכניס אורחים

פסגת האושר-הללי וסבתא מלכה
סבא רבה וסבתא רבה עם סבתי מלכה
הערך החשוב הזה עבר גם לדור השלישי

שמי, מלכה פרידמן-סבתא של הללי. נולדתי בהרצליה להורים ניצולי שואה שהגיעו לארץ בשנת 1947.

רבים  מבין המאפיינים המשפחתיים שלי הושפעו מבית הורי. מהם למדתי על ערכי ההתנהלות מול מעגלי החברה השונים. מהם למדתי את היישום של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" 
 
כיום, כדי לבוא ולהתארח יש צורך להודיע ולתאם. לא כך היו פני הדברים בבית הורי. למרות המקום הצר והצפוף, מגורים בחדר אחד, היינו מארחים בכל שבת את אחת האחיות של אימי עם ילדיה. תמיד נפרסו שמיכות על הרצפה וכל הילדים ישנו בתנאים שווים. גם האוכל לא היווה בעיה, למרק הוסיפו מים והאורחים הביעו עימם חלה נוספת.         
 
הבית, למרות היותו בית של הורים ניצולי שואה, לא היה בעל אווירה קודרת או עצובה. השמחה שלטה בבית. כולם אהבו להגיע אלינו בני דודים מתל אביב, גבעתיים ורמת גן היו אורחים קבועים בחופש הגדול. בכל ליל שבת הגיעו אלינו זוגות מכרים, שהכירו את הורי מצ'כיה. היו יושבים ומספרים על תושבי העיירה סינוור ועל חוויות שאיפיינו את העיירה היהודית. ברבות השנים הגיעו לארץ עולים חדשים, אורחים מחו"ל. הורי מעולם לא אמרו: "צר לי המקום". כולם התקבלו בסבר פנים יפות ובלב שמח.
 
כאשר נשאתי, הקפדתי על בית פתוח-ילדי הרבו להזמין חברים. ברבות השנים חלה בעלי, שמוליק. המחלה לא אפשרה לו לעבוד והחל מגיל 39 נכה ברוב שעות היום בבית. מושג הבית הפתוח שלמדתי מהורי, אפשר להרבה אנשים להגיע ולבקר בביתי ללא צורך בהודעה מוקדמת-ממש כמו פעם. הספונטניות מאפשרת ואינה כובלת.  
 
הערך החשוב הזה עבר גם לדור השלישי. בבית של נכדתי הללי התארחו בליל שבת סטודנטים מחו"ל הלומדים בבין תחומי ורוצים לחוות ארוחת שבת במשפחה דתית. 
תשע"ו

מילון

ספונטני
טבעי,חופשי

ציטוטים

”'לא צר לי המקום''“

הקשר הרב דורי