מאגר סיפורי מורשת

שמי עמליה שמשוני, נולדתי בתל אביב ב 9 במאי 1948, חמישה ימים לפני הכרזת המדינה, שמי מהבית עמליה וינוגרד, דור שביעי בארץ.

בילדותי גדלתי ברמת גן, בעממי למדתי בבית ספר "יהלום" ובתיכון "אוהל שם". זיכרונות הילדות המשמעותיים הם המשפחתיות. סבתי והדודים שלי גרו בקרבת מקום מה שאפשר להיות ביחד בשבתות ובחגים. נוצרה מורשת משפחתית מכובדת, שלימים הועלתה על כתב בספר "דורות" שאותו החל סבא ישראל והדוד אליהו השלים את המלאכה עד יומו האחרון. דודי, ד"ר אליהו וינוגרד, השופט, נפטר ב 13 בינואר 2018, בגיל 91.

בית הספר למוזיקה – בשיטת פרופ' סוזוקי היפני

יוזמה מבורכת, שנעים להיזכר בה, קשורה בהקמת בית ספר למוזיקה בשיטת פרופ' סוזוקי היפני.

מה קורה כשהבת הבכורה שלי מבקשת בגיל שנתיים לנגן בכינור. קונים כינור? איפה לומדים? מקימים בית ספר. וזה הסיפור:

חברנו שלוש אמהות שהמשותף לנו היה רצון הילדים שלנו ללמוד לנגן. הקמנו עמותה, שלחנו כנר מהתזמורת הפילהרמונית, ללמוד את שיטת סוזוקי, וכנ"ל מורה לצ'לו. מצאנו מורים נוספים בארץ שהכירו את השיטה, וכך קם לו בית ספר שמנה כ – 250 תלמידים. המיוחד בשיטה היפנית, שאין צורך ללמוד קרוא וכתוב, מספיק להאזין למוזיקה. הטענה של סוזוקי, שכשם שילד לומד לדבר, באותה דרך ילמד מוזיקה. לשם כך יצר רפרטואר, שבנוי על מנגינות קלות, בהדרגה היצירות נעשות מורכבות יותר וכך מגיעים לבאך וויואלדי. הילדים היו חשופים לאותה מוזיקה שעות רבות.

מסגרת הלימוד הייתה בשיעורים פרטיים, עם אחד מההורים ושיעורים קבוצתיים. נערכו קונצרטים רבים ושיתופי פעולה עם תלמידי מארצות שונות בעולם. פרט לאהבה למוזיקה, רכשו הילדים את היכולת להופיע בפני קהל בהנאה רבה.

הזוית האישית

נהננו מאוד ביחד. אנו מאחלות לנו שנמשיך לבלות ולעשות כיף.

הילה ועמליה