מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, אירנה, למדה בבית ספר מספר 25,  בעיר לבוב. לבוב היא עיר מאוד יפה.

העיר לבוב נמצאת במערב אוקריאנה. רוב תושביה אוקראינים, אך יש בעיר מיעוט רוסי, פולני ויהודי.  היסטורית, העיר נמצאת בגליציה המזרחית. ברוב תולדותיה הייתה עיר  פולנית.

בגיל שבע, סבתא שלי החלה ללמוד. לתלמידים הייתה תלבושת אחידה ליום רגיל: שמלה חומה וסינר שחור, ותלבושת אחידה לאירועים מיוחדים: שמלה חומה וסינר לבן. אז לא קראו לכיתות על פי אותיות כמו שקוראים אצלנו היום בארץ כתה א' , ב', אלא על פי מספרים: כיתה ראשונה, כתה שנייה.

בבית ספר יסודי היו שמונה כיתות ולאחר מכן למדו בתיכון שנתיים. בסך הכל סבתא למדה 10 שנים.

סבתא שלי הייתה ילדה טובה תמיד. סבתא שלי הייתה תלמידה טובה בכל המקצועות ובתעודות הייתה מקבלת ציון 5. שגם זה לא כמו אצלנו היום שהציון 100 הכי גבוה. הציון 5 נחשב לציון הכי גבוה. תלבושת אחידה של בנים הייתה מכנסיים כהים וחולצה בהירה.

היא חלמה כל הזמן על ישראל. רצתה תמיד לגור בארץ ישראל. היא שמעה על ישראל, וידעה עליה  מעט מאוד למשל שזו מדינה קטנה, אבל יפה.

באוקראינה היא  עבדה כאומנית. יום אחד לקוח שבא אליה למקום עבודתה מצא חן בעיניה, נרקמו קשרים והוא הציע לה נישואין והם התחתנו. כך הכירה את סבא שלי. נולדו לסבתא וסבא שלי שני ילדים אבא שלי, מקסים, ודודה שלי, יאנה.

המשפחה חסכה כסף כדי להגשים את חלומם לעלות לישראל עם כל המשפחה. הם הגיעו לחדרה, לשכונת גבעת אולגה. בגבעת אולגה, סבתא קנתה בית ועבדה כתופרת. סבא שלי  התחיל לעבוד כנהג  משאית. וכך הסתגלו לחיים בישראל.

במהלך השנים אבא שלי מקסים, התחתן עם אימא שלי וכך נולדתי . אני הבכור, הראשון במשפחה, ונולד גם אחי הקטן דניאל. גם אחות של אבי , דודה שלי יאנה, התחתנה עם תמיר, שהוא דתי, ששומר שבת ומקיים מצוות. דודה שלי, יאנה, ילדה  את אביאל שעכשיו הוא בן ארבע, את מיכל בת שנתיים וחצי ואת ליאור בן 9 חודשים. כך גדלה המשפחה בישראל.

סבתא דואגת לכל הנכדים שלה, היא אוהבת אותם, מפנקת אותם ועושה לנו הרבה הפתעות. כייף לי שיש לי סבתא כזאת מקסימה וצעירה. אני מאוד אוהב אותה.