מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה בשנת 1943 בת בכורה להוריי קלר ושמעון שלמה (סולימן)/ להוריי נולדו 4 ילדים (3 בנות ובן)

משפחת אבי התגוררה בראשון לציון. לסבי וסבתי, הורי אבי, נולדו בסה"כ 9 ילדים (4 בנים ו-5 בנות) שאבי היה הבכור מביניהם. ולצערי הגדול 8 מהם נפטרו וביניהם אבי.

משפחת אמי לאחר עלייתה ארצה ממצרים נדדה ברחבי הארץ: ברושלים, בזכרון יעקב, בטבריה ולבסוף התמקמו בחיפה. לסבי וסבתי, הורי אמי, נולדו בסה"כ 10 ילדים (5 בנות ו 5 בנים) שאמי הייתה הבכורה מביניהם. ולצערי הגדול 7 מהם נפטרו ביניהם אמי.

אמי עם עוד 2 אחים נולדו במצרים. הם הגיעו לישראל כשאמי היתה בת 7 ואז התגוררו בזכרון יעקב. לאחר מכן עלו לירושלים ומשם עברו לטבריה ששם הורי סבי התגוררו וגם שם נקברו. לאחר מכן משפחתה של אמי עברה לחיפה ושם התמקמה. במשך השנים נולדו לאמי עוד 7 אחים ובסה"כ היו 10, חמישה בנים וחמש בנות.

משפחתה של אמי

סבי ז"ל שמעון אלבאז היה הצעיר מבין חמשת אחיו. למרות גילו הצעיר סבי שמעון הוא זה שלמעשה לקח את תפקיד ראש המשפחה ודאג הן לצורכי הוריו והן לצורכי אחיו. לסבי שמעון וסבתי רבקה נולדו 10 ילדים  ובחלק הגדול מהזמן סבי היה המפרנס היחידי.

סבי עסק גם בפעילות ציבורית – הוא היה חבר ועד העדה הספרדית ועסק בהקמת בתי ספר ובתי כנסת ועסק גם בחברת קדישא. סבי היה אדם דתי ודרכו הייתה דרכי נועם. הוא היה אדם נפלא וקשה היה לעמוד בפני קסמו האישי ויופיו. במקצועו היה קצב והייתה לו חנות קטנה בשוק שנקראה "אל אביאד". כל בוקר היה משכים ולאחר התפילה היה יוצא לחנות ולפעמים לבית מטבחיים אשר היה רחוק מהעיר. באותה תקופה היו מובילים את הבשר על גבי חמורים.

סבי וסבתי וילדיהם באותה תקופה גרו מעל החנות. אהבתי אהבה רבה את סבי וסבתי ז"ל, שגרו ברחוב המקביל ומדרך הטבע היינו מאוד קרובים פיזית ונפשית מאחר והייתי הנכדה הבכורה. הייתי מאוד קשורה אליהם. סבי אהב מאוד את הארץ והיה מחובר מאוד לדת היהודית וכאשר נודע לו שיהודי נרצח היה נוהג באותו היום לצום. סבי נפטר בשנת 1956 בגיל 60, בפרוץ מלחמת סיני. הלוויתו הייתה בין הגדולות שראיתי, כאבתי את לכתו – יהי זכרו ברוך.

סבתי רבקה ז"ל, הייתה עקרת בית ועסקה בעיקר בעבודות הבית. כאשר הגיעה שבת לא ידעה אף פעם כמה אורחים אמורים להגיע להתארח כי כל  אדם שהיה זקוק לסיוע היה מגיע עם סבי מבית הכנסת. סבתי לאחר מות בעלה נשארה עם עוד 5 ילדים שלא נישאו וכל העול והאחריות לגידול הילדים ובטיפול בחמותה, והאורחים הקבועים שהגיעו אליה, נפלו על כתפיה. סבתי הייתה עסוקה משחר הבוקר ועד הלילה. התנאים באותה תקופה היו קשים: פרעות, מלחמה, קשיי מלחמה. מסירותה למשפחתה אפשרו לאבי למלא את תפקידו בציבור. סבתי ז"ל היתה אישה צדקת עם חוכמת חיים בשל ניסיונה הרב בארגון צדקה ורווחה. היא הייתה מרבה לשדך בין בני זוג ולפייס בין זוגות ולפתוח את ביתה לנשים מוכות, מתן בסתר מזון לנזקקים. כאשר נפטרה גילו קבלות רבות שהם תרמו למוסדות צדקה. סבתי נפטרה ביוני 1973 בגיל 66. סבי וסבתי נפטרו בייסורים בגיל צעיר מבלי שהספיקו לראות את ילדיהם ונכדיהם מתחתנים ומרחיבים את המשפחה.

אמי, קלר – אורה שלמה (סולימן) ז"ל הייתה הבכורה מבין אחיה. היא הייתה יד ימינה של סבתי בעבודות הבית השונות. היא הכירה את אבי דרך מכרים ובגיל 22 הם נישאו והביאו ילדים.

משפחתה של אמי התגוררה קרוב לביתנו. הם היו מבקרים אותנו כמעט כל יום ובשבתות וחגים. זאת הייתה משפחה גדולה ( 10 אחים ואחיות)  שנלוו אליהם בני זוגם וילדיהם. הבית שבו התגוררתי היו בו בסך הכל שני חדרים ותמיד הם היו עמוסים באורחים. זאת הייתה תקופה נהדרת ואהובה לכל בני המשפחה. כיום, אני לא יודעת כיצד אמי תפקדה והצליחה להכיל את כולם. הוריי גידלו אותנו בכבוד וצנעה, ורצון שנהיה כולנו מלוכדים.

משפחתו של אבי

אסתר, אם שבט הסולימנים, הייתה רעייתו של שלמה (סולימן) מזרחי סוחר נודד בדרכים ולהם חמישה בנים שאחד מהם היה ישראל סבי ז"ל. בתקופת הפרעות שערכו התורכים בארמנים, נעלם שלמה, אביו של סבי ז"ל בדרכים וככל הנראה נרצח. מקום קבורתו לא נודע ובניו מעולם לא אמרו עליו קדיש. בשלב כלשהוא זנחו את שם המשפחה "מזרחי" ונקראו "סולימן" על שמו.

הורי סבי תכננו באותה תקופה לעלות לארץ ולאחר שסבא רבא שלי לא נמצא, לקחה אסתר סבתא רבתא את הכסף לשם כך והגשימה את חלומה בלעדיו. היא לקחה את ארבעת בניה (הבן החמישי הקדים ועלה לארץ לפניהם) וביחד הם חצו את המדבר בשיירת גמלים והגיעו לחאלב ומשם המשיכו ברגל או על גבי חמורים לירושלים עם אחיותיה של אסתר.

בשנת 1902 הצטרפו לאחים הגדולים של סבי ישראל ז"ל שעבדו ביקב והתגוררו דרך קבע בראשון לציון. תחילה גרו במחסנים ובחצרות עד שהקימו את שכונת האורפלים. כל חמשת האחים של משפחת סולימן ממייסדי שכונת האורפלים, כאצבעות של כף יד אחת. הם בנו את בתיהם בשכנות ואף בנו בית כנסת. נהגו תמיד לשבת זה לצד זה ולאחר התפילות בערב שבת היו מתכנסים בבית אחיו הבכור יצחק- היו מקדשים ואוכלים ולאחר מכן היו ממשיכים לביתו של אברהם (הצעיר מיצחק) וכך הלאה. עד סוף ימיה, אסתר המשיכה להיות המנהיגה הבלתי מעורערת של שבט סולימן. חדר הוקצה לה בביתו של בנה הבכור יצחק ולאחר פטירתו עברה לביתו של אברהם. תמיד ישבה בראש השולחן בגלימה לבנה ומטפחת על ראשה. אסתר, סבתא רבתא, נפטרה ונטמנה בבית הקברות הישן בראשון לציון.

סבי ישראל סולימן ז"ל נולד באורפה ובגיל 4 עלה עם אמו וארבעת אחיו לארץ. במלחמת העולם הראשונה, רוכזו צעירי המושבה בבית הכנסת הגדול בראשון לשם גיוסם לצבא הטורקי. אחיו הגדולים הצליחו להימלט וסבי נתפס וגוייס למרות רצונו. סבי נפל בשבי ביוון ולפי מה שסופר, אחיו פדו אותו בכסף ולפי גרסה אחרת שוחרר עם יתר השבויים בסוף המלחמה. סבי ז"ל עבד ביקב ונשלח למצרים מטעם כרמל מזרחי. הוא נשא לאישה את סבתי עליזה בוליסה שעל שמה אני נקראת. ילידת יפו, בת למשפחה שהגיעה מסלוניקי.

סבי נפטר מאוד צעיר והותיר את סבתי מטופלת בתשעה ילדים שהבכור היה אבי שמעון ז"ל והצעירה בהם הייתה בת שנתיים. שמונה מאחיו של אבי נפטרו כולל אבי, ורק דודתי בת הזקונים שתיבדל לחיים ארוכים נשארה בחיים כשהיא כיום בת שמונים. אבי (ושני אחיו) עבד ביקב בראשון לציון ולאחר מות סבי נאלץ לפרנס את אימו ואחיו. המשכורת שקיבל לא הספיקה ואז נאלץ להוציא רישיון על מונית בכדי להגדיל את ההכנסות. רוב הנסיעות היו מחוץ לראשון, הוא היה מסיע אנשים לביירות שבלבנון דרך חיפה. באחת הנסיעות שלו אחד הנוסעים (שהיה מוכר לאבי) ביקש להכיר לו בחורה מבית דתי ומשפחה מוכרת וטובה.

אבי לא התנגד ואז המכר הפגיש ביניהם. באותם הזמנים היה נהוג להיפגש עם הכלה בנוכחות הוריה.סבי כמובן לאחר שראה שאבי בא מבית טוב הסכים לשידוך ועד ליום מותו של סבי, אבי היה כבנו. הוריי נישאו, נולדו להם ארבעה ילדים והם גרו בחיפה. הוריי גידלו אותנו בכבוד באהבה ובצנעה.

אני נישאתי בגיל 17 ונולדו לי שלושה ילדים, בן ושתי בנות, שיהיו בריאים. ילדינו הפכו אותנו לסבים לעשרה נכדים והנכדה הגדולה ילדה לנו נין והפכה אותנו לסבתא רבתא וסבא רבא.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא עליזה אותו סיפרה לנכדה נועם נחמיאס בתכנית הקשר הרב דורי.