מאגר סיפורי מורשת

 

אני, ששון מאיר,  נולדתי ב- 19.12.1944 להוריי,יקרה וחיים-נחמיה ז"ל. 

סיפור חיי מתחיל בעיר ק'וצין הנמצאת בדרום הודו. עיר, שמזג האוויר בה הוא טרופי.  כמויות המים הן רבות, מה שמביא לצמחיה פורחת ועשירה. כמו-כן ידוע לכל העולם, שבאזור קו'צין גדלים הרבה תבלינים כמו : פלפל שחור, כורכום, כוסברה ועוד…

 

מתכוןהמטבח הקוצי'ני מאופיין באוכל פיקנטי, מתובל מאוד וחריף. זה נובע מכך שקוצ'ין הייתה מאופיינת בגידולי תבלינים רבים ומגוונים. היום בישראל ניתן לקנות כמעט את כל התבלינים בייבוא מהודו.

דוגמא למתכון פופולרי מאוד :  בונדה  (כופתאות תפוחי אדמה )  תמצאו בקישור (במצגת)

  

הורי עסקו במסחר ובגידול מטעי קוקוס ובננות.

בהודו נולדו לי 4 אחים: יעקוב , שרה, יוסף  ואסתר ז"ל.

הטיפול בי בילדותי היה מסור , החינוך התחיל בכתה א' בבית-ספר ששייך לממשלת הודו, שבו למדו כלל התושבים מכל העדות.

מסורת היהדות התקיימה  בשעות  אחר-הצהריים בבית-הכנסת עם זקני העדה.

 

 

     

 

  

  נופים של קוצ'ין והסביבה

 

 

ההכנה לעלייה 

   עם קבלת עצמאות למדינת ישראל במאי 1948 יהודי קוצ'ין שמספרם עמד על 4,000 נפש עלו למדינת ישראל.  ביניהם היו גם יהודים שהגיעו להודו עם גירוש ספרד ויהודים מאירופה אשר השתקמו בקוצ'ין.

למרות שלא היו תופעות של אנטישמיות בהודו כמו שהיו במדינות אירופה, יהודי קוצ'ין עלו לישראל ממניעים ציונים בלבד.

היחסים בין בני הדתות השונות בקוצ'ין (מוסלמים, נוצרים, הינדים ויהודים) היו מצוינים עד כדי כך שבית-כנסת, מסגד, כנסיה ומקדש היו באותו רחוב. לא היו סכסוכים על רקע דתי. על יחסים הרמוניים כאלה אפשר היום רק לחלום.

בעיר קוצ'ין החליטו לעלות לישראל, ומשפחתי קיבלה אישור עלייה ב-1956 . ההתרגשות הייתה רבה מאוד, כולנו התרגשנו.

 

 

הקוצ'ינים היו העולים היחידים ששילמו מכספם עבור כרטיסי הטיסה והרכבת, כאשר שאר היהודים בכל העולם עלו במימון מדינת ישראל.

יהודי קוצ'ין מתגוררים בעיקר במושבים בפרוזדור ירושלים כגון: תעוז, מסילת ציון, אביעזר.

בדרום- במושב נבטים, ובצפון- בכפר יובל.

 

העלייה לארץ-ישראל התבצעה מהעיר קוצ'ין עד העיר מומביי בנסיעה ברכבת במשך שלושה ימים, משם בטיסה לקרצ'י שבפקיסטאן, משם בטיסה לטהרן באיראן, ומטהרן לישראל.

 

 

הגעתי לארץ בגיל 12 . כשישה חודשים היינו במרכז קליטה ששמו שער עליה (חיפה), ומשם העבירו אותנו למושב תעוז אשר נמצא באזור ירושלים מאז עד היום.

את לימודיי התחלתי בבית-ספר יסודי במושב צלפון, ובהמשך המשכתי ללמוד בתיכון במסגרת "עליית- הנוער" בבית-ספר שנקרא בשם "הודיות"  הנמצא בקיבוץ לביא ( בצפון ).

עם גמר הלימודים התגייסתי לצה"ל,ושירתתי בחיל-התותחנים. 

בתחילה התפרנסתי מעסקי החקלאות במושב (גידול פטמים וענבי-יין), ובהמשך עבדתי כשכיר בחברת "תנובה" (למעשה- עד הפנסיה). 

 

בתעוז הכרתי את אשתי, פנינה, גם היא ילידת קוצ'ין, ובשנת 1968 נישאנו.

 

 

החתונה נערכה בבית-התרבות במושב עפ"י מיטב המסורת של יהודי קוצ'ין.    

 

 

במשך השנים נולדו לנו 4 ילדים: אירית, רונן, עדנה ואורנה.

 

 

 

 

ביקור בעיר קוצ'ין ובבית ספרי לאחר 50 שנה  

   בשנת 2006 ביקרתי בקוצ'ין, והפעם החלטתי לבקר בבית-הספר היסודי שבו למדתי עד כתה ג'  (מאחר שעליתי לישראל בגיל 12 זכרתי את מיקום בית ספר ואיך להגיע אליו). 

כאשר הגעתי לבית-הספר הופתעתי שהמבנה לא השתנה, כולל מבנה הכיתות. מאוד התרגשתי מהמראה, ומשם נכנסתי למשרד המנהלת, ומצאתי בפועל  את מזכירת בית-הספר, וסיפרתי את היסטוריה שלי.

ביקשתי, אם אפשר למצוא רישום  של קבלתי לבית-הספר.  המזכירה הייתה מאוד אדיבה,  והחלה לחפש, אך לא מצאה. יחד עם זאת ביקשה לחכות למנהלת.

כעבור חצי-שעה המנהלת הגיעה, והחלה גם היא לחפש (מדובר על עשרות ספרי רישום).  היא לא מצאה, אבל ביקשה ממני את מספר הטלפון למקרה שהיא תמצא.

כעבור 3 שעות קיבלתי טלפון, ובהתרגשות  הודיעה לי שאכן מצאה את הרישום בספרים  שלהם.

חזרתי באותו יום לבית-הספר, וקיבלתי  את צילום הרישום, ובו : קבָּלתי לבית-הספר  ותאריך עזיבתי אותו בגלל עזיבת הודו והעלייה לפלשתינה. 

מרוב התרגשות ביקשה אם אני יכול לבוא איתה לממונה עליה בבית-הספר. הלכתי אליו, וסיפרתי על עצמי ועל החיים בישראל. הוא התעניין, איך התאקלמתי בישראל, וממה אני מתפרנס. כמובן סיפרתי שהחיים בישראל הרבה יותר טובים. הוא איחל לי הצלחה בהמשך החיים . אמרתי לו תודה, וכמו-כן תרמתי סכום מכובד לבית-הספר.

 

 

 

 

 

 

סיפורו של מאיר ששון תועד על ידי  הנכד  ניצן שטיירמן  במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "צוקים" בשוהם, בשנת הלימודים  תשע"ג (2012 -2013), בהובלתה של הגב' ויוי סלומון.

 

 עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות