מאגר סיפורי מורשת

הבית ברחוב שמריהו לוין 28 א' חיפה זה הבית בו ביליתי את חיי מאז לידתי. הבית היה בית משפחתי שנבנה על ידי סבי ניסים אלקלעי.

סבי שעלה ארצה ב1928 ייעד את הבית לילדיו עמו עלו ארצה, שני בניו מרדכי וויקטור(אבא שלי)ובתו ברטה. בבית היו שש דירות, שתיים נוספות לשתי בנותיו שנשארו בבולגריה עם משפחתן. דירה נוספת נתן לנכדה. אבי שהיה רווק התגורר יחד עם הוריו ניסים ורחל אלקלעי. בשנת 1937 אבי נשא לאישה את אמי מרגלית. חגיגת הנישואין נערכה על גג בית המשפחה. כעבור שנה אני נולדתי.

החיים בבית המשפחה היו מלאי התרגשות וחוויות. בבית נולדו תשעה ילדים בגילאים שונים. החגיגות של בריתות(חמישה בנים)נערכו בדירות ולעיתים בשיתוף עם המשפחות. וכן יתר השמחות(ברבת מצוות, ימי הולדת)חתונות נערכו במסגרות אחרות, דבר שהעיד על השוני בתקופה ובהתקדמות.

מימין ביתי, היה בית חולים. מצד שמאל שלו, היה בית הספר הריאלי העיברי הראשון (כיתות היסוד)וממול הבית היה הטכניון. למגלותיו נבנו כיתות החטיבה.

בבית הספר בו למדתי היו מבנים –כיתות היסוד (6 כיתות) כיתות המשך (3 כיתות) וכיתות התיכון בבית בירם.

זכורה לי חוויה קשה מכיתה ד' – תקופת מלחמת השחרור כאשר מחנך הכיתה שלי שגויס למלחמה עמנואל זמיר נהרג במלחמה.

עמנואל זמיר היה גם משורר ושירי הרועים שלו מושרים עד היום.

בכיתה ה' החליטו הורי לנסוע לקפריסין לטיול קצר של 2-3 ימים אני נשארתי לשמור על שני אחיי הקטנים ניסים(היה בן 6) ושמוליק(היה בן שנה) חוויה לא קלה לילדה צעירה שיכלה לעמוד בה בשל היות הבית בית משפחה. כשחזרו הוריי וחזרתי ללימודים המחנך שלי לא היה מוכן לקבל את ההסבר להעדרותי ודרש ממני להניא מיד את הורי. היות וביתי היה קרוב ביותר נשלחתי להביא את הורי. אמי באה מיד ואשרה את סיפורי.

בימים ההם לא היה לנו עדין טלפון ולכן הדרך היחידה היתה להגיע לבית ולהביא את אמי, כדי שאוכל להמשיך בלימודים.

כשהייתי בת 23 וחצי פגשתי את אפריים(סבא של נעה)וכעבור 3 חודשים התחתנו.

כשנה לאחר מכן נולד בני הבכור אביב חגיגת הברית שלו נערכה בבית הורי שהפדיון נערך באותה עת בדירת דודתי באותה קומה (הברית של אביב נערכה שלושים יום לאחר לידתו בשל צהבת).

בני השני גיל נולד כעבור 3 וחצי שנים.

שנה וחודשיים לאחר מכן נולדה בתי גלית. 3 ילדים נולדו בחיפה בעוד בתי רונית נולדה לאחר מכן ברמת גן –רמת חן.

נצחונה בהיותה תינוקות