מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בית אבי ברחוב נס ציונה בתל אביב, מורשת והמשכיות

אריאל ואני בקשר הרב דורי - ט"ו בשבט
בת חמש בשמלת מלחים - אוהבת את המצלמה
בנות המשפחה: נשים אמיצות, לוחמות ופורצות דרך

תמונה 1
עם הוריי

נולדתי כעפרה שריד בתאריך 29.2.1952, להוריי צופיה ואברהם. נולדתי בבית החולים "אסותא" בעיר תל-אביב, העיר בה גדלתי.

אחד הסיפורים שזכורים לי בילדותי הוא על ההורים של סבתי, סלי. הוריה של סבתי עלו לארץ מרומניה בשנת 1924, מטעמים ציוניים, כי שאפו ורצו לחיות בארץ ישראל.

הם בנו בית ברחוב נס-ציונה בעיר תל-אביב. הבית שהחל את המורשת המשפחתית בארץ ועד היום, בני המשפחה מתגוררים בו! לימים, נולדתי בבית זה. לבית יש משמעות עבורנו – מאה שנים של מגורים בתל אביב!

לאחר עשר שנים, בשנת 1934, עלו אחריהם ארבעת ילדיהם וביניהם סבתי סלי, בעלה ליאו ושני ילדיהם: מאיר וצופיה שהיא אמי.

תמונה 2
סבתי סלי בצעירותה ברומניה
תמונה 3
סבתי סלי עם מאיר ואמי צופיה ברומניה לפני העליה לארץ

סבתי, סלי, התפרסמה והתפרנסה בזכות כשרונה ב"תיקון אומנותי" לבגדים, כאשר בעיר תל-אביב היו רק שני מומחים לנושא. סבי היה טכנאי שיניים ועבד בביתו, כשסבתי עוזרת לו בשעת הצורך.

תמונה 4
תעודת הזהות של סבתי סלי ובה מצוינות הקניות בזמן צנע ורישומי בחירות
תמונה 5
סבתי סלי עם הוריה וסבה ברומניה

אמי, צופיה, גדלה והתחנכה כ"צברית" לכל דבר בעיר תל אביב. החל מגן ילדים ועד התגייסותה להגנה ולצה"ל. בנעוריה השתייכה ל"מכבי צעיר" תנועת נוער.

תמונה 6
אמי צופיה במדי "מכבי"
תמונה 7
אמי צופיה כילדה בתל אביב

תמונה 8

 

 

 

 

 

 

 

 

תנועת הנוער התמקדה בקידום ערכי הספורט ושם גם הכירה את אבי אברהם.

במסגרת ההשתייכות ל"הגנה" שמרה אמי על גבול יפו-תל אביב, על דרך בורמה (הדרך שנפרצה לירושלים הנצורה) ובשדה דב: שם שמרה על מתחם של מטוסים מסוג פייפר.

שכונת התקווה, הייתה שכונה מעורבת של ערבים ויהודים, שם הקימו גדר תיל כדי למנוע את כניסת הערבים לשכונה. לאחר לילה של עבודה חזרה עם כפות ידיים "מחוררות"… באותה תקופה שלט בארץ המנדט הבריטי וחייליו נקראו בפי התושבים "כלניות". הם התערבו, חקרו וביקשו לדעת פרטים על התנהלות "ההגנה" והמחתרות האחרות שלא לטובת אנשי הישוב היהודי. בכ"ט בנובמבר 1947, יצאה לרקוד הורה מתחת לביתה ברחוב בן-יהודה לשמע הכרזת האו"ם על חלוקת א"י ועל המדינה שבדרך!

תמונה 9
אמי צופיה בתקופת היותה חיילת

 

הוריי נישאו בשנת 1950, בבית הכנסת הגדול בתל- אביב.

תמונה 10
הזמנה לחתונתם בבית הכנסת הגדול בתל אביב

 

אני נולדתי שנתיים אחרי ב- 29 בפברואר וגדלתי בבית ברח' נס ציונה.

תמונה 11
אני תינוקת בתל אביב
תמונה 12
אחי ואני ביום הולדת משותף

 

במדינה הצעירה הייתה תקופת צנע. אפשר היה לרכוש מוצרים מסוימים, רק ע"י תלושים שניתנו לתושבים.

נולדתי בתאריך מיוחד החל פעם בארבע שנים ב- 29 לפברואר ו"קיבלתי את אחי איתן במתנה" בהפרש של 3 שנים ויום אחרי, מה שאפשר לנו לחגוג כל שנה יום הולדת משותף ולא כל ארבע שנים כמתבקש מהתאריך המיוחד הזה… מילדותי אני זוכרת את גני הילדים בהם ביקרתי, את חגיגות ט"ו בשבט ושבועות שנהגנו לחגוג בגן-מאיר שבמרכז תל אביב.

תמונה 13

 

 

למדתי בבית ספר "יוסף הגלילי "בתל-אביב.

בתחילת כיתה ב' קרה לנו אסון. אבי שהיה ספורטאי ושמר על בריאות טובה, נפטר בפתאומיות כשהוא בן 37 שנים בלבד. חיינו השתנו. אמי יצאה לעבוד ואני הייתי האחות הגדולה שדואגת לאח הצעיר. מכינה את הכריכים בבקרים ומביאה לגן הילדים. סבתי וסבי גרו בבית ממול וברור שנתרמו לעזרה ככל האפשר. אצלם אכלנו צהרים, הכנו שעורי בית אבל גם עזרנו ככל שיכולנו.

.

תמונה 14

תמונה 15
אני בחוף בוגרשוב

 

הייתי הולכת עם סבתא לשוק הכרמל לקניות. היא לימדה אותי לבחור את הלימונים בעלי הקליפה הדקה ואת העוף ה"רזה" בדוכן העופות. הרבה מאכלים למדתי לבשל מסבתא, שהייתה בשלנית מופלאה ולא "זרקה" דבר גם "שאריות" ידעה לנצל! כל ארוחה כללה 4 מנות ופעמיים בשבוע אכלנו בצהרים ארוחות חלביות! סבי, יליד אוסטריה, לא דיבר עברית. בבית דיברו גרמנית ומן הסתם למדתי שפה זו משמיעה בלבד. לימים, סבתא לימדה אותי לקרוא בגרמנית אבל אינני יכולה להעיד על עצמי שבקיאה בשפה. סבתי הייתה מהמתרחצות הראשונות של הבוקר בחוף בוגרשוב. בערבים היינו "סוגרים" אתה את הים. ראיתי הרבה סרטים בילדותי בזכות סבתא, שאהבה תרבות אך קשיי היום יום לא אפשרו ל"בזבז" סתם על עצמך. מזכרת תרבותית אחת יש לנו הנכדים מסבתנו שהייתה מנויה על השירות הבולאי בארץ עוד טרם הקמת המדינה, ואספה בולים נדירים מהארץ ומהעולם.

תמונה 16
סבתא ליוותה אותי לאורך השנים. לימים כאשר התגרשתי, היא הייתה עמוד התווך שלי. מאוד אהבה את הבנות והייתה מגיעה אלי באוטובוס לעשות בייביסיטר, לבשל או סתם להיות אתנו. אני הנכדה שהייתה קשורה לסבתא יותר מהאחרים. היא חסרה לי מאוד עד היום ואני מתרפקת על הזיכרונות המשותפים שלי אתה. זכיתי לסבתא מיוחדת במינה! לימים הבית ברחוב נס ציונה בתל אביב, שבנתה סבתי היה בית מגוריי בשכונה שבה גדלתי, שם גם הכרתי את אבי ילדותיי יוסי שהתגורר באותו רחוב, באותו רחוב שיחקנו ולמדנו באותו בית ספר.

כיום, אני מורה פנסיונרית של משרד החינוך. לאחר עשייה של 25 שנים במערכת, מרגישה שאני אוהבת לבחור את העשייה היומיומית שלי. אני לומדת ב"כיתת ותיקים" בהרצליה, מתנדבת אחת לשבוע בגן ילדים במקלט לנשים מוכות, שומעת אחת לשבוע 2 הרצאות בנושאים שונים, משתתפת בתכנית ה"קשר הרב דורי", מתעמלת ועושה הליכות למען הבריאות והנפש. קוראת הרבה. פותרת תשבצים וסודוקו, רואה סדרות בטלוויזיה ומעל הכול אוהבת לטפל, לעזור ולהיות יחד עם ששת נכדיי המקסימים!!!

תמונה 17
קשר רב דורי: עם אמי בתי ונכדתי

 

בעבודת הקשר הרב דורי הרגשתי כיצד אני מחברת את העבר להווה ונותנת ב"מתנה" לאריאל, נכדתי המקסימה, יכולת לחוות, להתרשם, ללמוד ולהכיר את העבר המשפחתי שלי.

הזוית האישית

עפרה: מאוד נהניתי בפגישות  ונתרמתי גם מאריאל במיומנויות מחשב אותם לא הכרתי. ממליצה בחום על התכנית בעבודת הקשר הרב דורי.

אריאל: נהניתי ללמוד יותר על העבר של משפחתי מצד אמי מהמפגשים עם סבתא שלי במהלך התכנית ואני מרגישה שאני יודעת יותר עליה ועל ילדותה.

מילון

תיקון אומנותי
תיקון חורים בבדים בשיטת שתי וערב

ציטוטים

”"סוגרים את הים"“

הקשר הרב דורי