מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בין שתי מלחמות

בבר המצווה של תום
עם משפחתי הגרעינית
עשייה והתמדה במלחמת ששת הימים ומלחמת כיפור

ילדות

שמי אשר ברוך, נולדתי בסופיה הבירה של בולגריה, אחרי מלחמת העולם השנייה, בתאריך 4.9.1946. ילדותי בבולגריה הייתה ילדות מאושרת ומלאת אהבה שהעניקו לי הוריי ואחותי. האושר והאהבה היו כרוכים יחד, במיוחד לאחר חזרת אבי ממחנות הכפייה והשתלבות המשפחה במסחר בסופיה הבירה.

השם "אשר" שניתן לי הינו לזכרו של אח אבי שהיה רופא שיניים מפורסם ביוגוסלביה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אבי שלח אישורים לאח שלו על מנת שיחזור לבולגריה אך לצערנו ביתו של האח עלה באש והוא נאלץ להישאר ביוגוסלביה. כך הצליחו הגרמנים במהלך המלחמה לשלוח אותו ביחד עם יהודים נוספים למשרפות.

בין השנים 1943-1948 משפחתי גרה בסופיה וביססה את מעמדה הכלכלי, הייתה לאבי חנות למכירת מוצרי חשמל וברזל והמשפחה התפרנסה בכבוד. הקהילה היהודית בסופיה הייתה מאוד מאוחדת, ציונית ומאמינה במדינת ישראל. לכן, מכשקמה מדינת ישראל בשנת 1948, הקהילה קיבלה החלטה משותפת לעזוב את "הכל – רכוש, בתים וזיכרונות" בבולגריה ולעלות לארץ ישראל. משפחתי החליטה להצטרף לעלייה מכיוון שלא רצו לחוות פעם נוספת את הטראומה של מחנות הכפייה. בעת העלייה הייתי בין שנתיים ואחותו זיוה הייתה בת תשע.

עם הוריי

תמונה 1

העלייה ארצה

לקראת סוף שנת 1948 קיבלו הוריי את כל האישורים הנדרשים לעלייה ועזבו את כל הרכוש ואת ביתם בבולגריה והפליגו עם רכוש מועט דרך תורכיה. ההפלגה עברה בשלום והם נחתו בנמל חיפה. עם הגיעה, משפחתי הועברה לגור בפרדס חנה לתקופת מעבר. מפרדס חנה המשפחה עברה לגור בלוד, קיבלנו דירה שמשפחה ערבית נטשה. הדירה כללה שני חדרים גדולים ושירותים שהיו משותפים בחצר הבית. אבי התקבל לעבודה בתעשייה הצבאית כפועל להרכבת רובי עוזי. אמי עבדה כתופרת בבית והתפרנסה בקושי רב.

עקב כך ומכיוון שהיו קשיים בקליטת השפה העברית, תהליך הקליטה בארץ היה חוויה קשה מאוד עבור המשפחה. מסיפוריה של אחותי, הערבים "הפדאיונים" (משמעות המושג היא: "המוכנים למסור את נפשם") החלו בתחילת שנות החמישים לבצע פעילויות של פיגועים והסתננויות לשטח ישראל במטרה לחזור לבתים שנטשו או להציל את רכושם שנשאר מאחור במלחמת העצמאות. כך שבעיר לוד היהודים סבלו רבות מה"פדיואנים" שנכנסו רכובים על סוסים ויצרו פחד רב.

המשפחה החליטה לעזוב את לוד ולעבור להתגורר בעיר יפו. גם שם הם קיבלו דירה שהערבים נטשו באמצעות תשלום קטן, ולאט לאט החלו להתבסס ולבנות חיים בארץ ישראל. המצב הכלכלי לא היה טוב, השפה העברית לא נקלטה היטב ואבי הצליח בקושי לפרנס את המשפחה, אך הוריי – למרות הקשיים – שמרו על מצב רוח טוב וניסו לתת חינוך ברמה טובה לאחותי ולי. לאחר סיום לימודי התיכון גוייסתי לצבא, המשפחה עברה לגור בבת ים בדירת שני חדרים. אני חתמתי קבע בחיל האויר על מנת לעזור בכלכלת המשפחה, זיוה אחותי עברה לגור בצפת כאחות בבית חולים.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הגיעה עם תקופת המתנה ארוכה במטרה להימנע מעימות צבאי. בתקופה זו שירתי שירות משמעותי ביחידת טילי ההוק אשר הגנו על המרחב הדרומי של המדינה, ובמיוחד על הכור בדימונה. עם פרוץ מלחמת ששת הימים אחת מפלוגות יחידת טילי ההוק עברה צפונה ופרסה מחדש כוחותיה באזור באר שבע, משם שוב ניתנה הוראה לעבור ולהגן על לאזור המרכז ובאופן ספציפי על תחנת הכוח. אין מה לומר: תהליך העברה של קיפול הפלוגה ופריסתה מחדש דרשו תעצומות פיזיות ונפשיות רבות עקב שעות העבודה הרבות והמתישות, שכוללות מיומנות ומקצועיות ברמה גבוהה. אני זוכר עד היום מקרה משעשע שבו חייל שלי התבקש במסגרת הפריסה לתקוע באדמה מוט הארקה ותוך כדי העשיה הוא פשוט נרדם בעמידה.

בתום המלחמה הושאלתי ליחידת הנ"מ (נגד מטוסים) ועברתי לשרת בבסיס חיל האויר בביר גפגפה שבמרכז סיני (רפידים) שבו שירתי מספר שנים מהיפות שבחיי. השירות כלל סיורים לאורך התעלה מאיסמעיליה, ראס סודר ועד אבו רודס לבדיקת תקינותם ותחזוקתם של סוללות הנ"מ. ממש עם סיום מלחמת ששת הימים ופריסת חיל האויר ברפידים, כאשר לצידו פרוסות סוללות הנ"מ, תקף מטוס סוחוי מצרי את רפידים ובמיוחד את בסיס חיל האויר. יחידת הנ"מ הפילה את המטוס.

תצלום למזכרת מכנף מטוס הסוחוי, משמאל אני במהלך השירות

תמונה 2

מלחמת יום כיפור

מלחמת יום כיפור תפסה אותי כקצין טכני באחת מיחידות חיל האויר במרכז הארץ. ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור נשלחתי בהוראת  מפקדי במטה חיל האויר לשרם א-שייח. המטרה הייתה פינוי יחידת הבקרה שנפגע מטיל קלט מצרי. תהליך פינוי הציוד מיחידת הבקרה אל יחידת חיל האויר בשארם היה ארוך, מורכב ומייגע. לאחר מספר ימי עבודה שבהם מפקדי בסיס חיל האויר בשארם הבינו את גודל המורכבות, קיבלתי סיוע משמעותי לסיום פינוי יחידת הבקרה. לאחר פינוי יחידת הבקרה, קיבלתי הוראה נוספת לעבור לבסיס חיל האויר שהוקם בעיר סואץ שמעבר לתעלה. תוך כדי הקמת המחלקה וגיבוש הצוות הנדרש פגשתי את אריק שרון במפקדה הראשית שבעיר סואץ, עם התחבושת על הראש. השהייה בבסיס חיל האויר הייתה לפרק זמן קצר שבסיומו התקפלנו חזרה ארצה.

אחד מהרגעים האחרונים הזכורים לי מהפינוי היה הריסת הדירים התת קרקעיים של המטוסים המצרים. מצורף צילום של דיר תת קרקעי הרוס.

תמונה 3

הזוית האישית

סבא אשר: המסר שהעברתי לנכדי תום מספר על איכות החיילים, הנאמנות והמוסר למולדת. אהבת הארץ – כל אלו הם מאבני היסוד שלי לקיום המדינה. נהניתי מהשתתפותי בתכנית "הקשר הרב דורי" ובמיוחד מהקשר העמוק שנוצר ביני לבין נכדי תום.

תום: היה ממש כיף להקשיב לסבא שלי על סיפורים מהעבר וזה נתן לי רצון לשמוע עוד, כי רוב סיפוריו באמת מעניינים ונותנים לך רצון להקשיב להם טוב טוב..

מילון

הַאֲרָקָה
הַאֲרָקָה היא חיבור חשמלי מלאכותי בין גוף מוליך, שמבודד חשמלית מכדור הארץ, לבין כדור הארץ. תוצאת ההארקה היא כי הגוף המוארק יימצא באותו פוטנציאל חשמלי בו נמצא כדור הארץ באזור ההארקה, וזרם חשמלי יזרום דרך הארקה במקום דרך גופים אחרים בסביבה. לעיתים הארקה תפעיל אמצעי הגנה אחרים, אם קיימים, במערכת. מקור המונח הארקה מהמילה הארמית אַרְקָא – הארץ, ומשמעותו "חיבור לארץ" או "חיבור לאדמה". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ממש עם סיום מלחמת ששת הימים, תקף מטוס סוחוי מצרי את רפידים ובמיוחד את בסיס חיל האויר“

הקשר הרב דורי