מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בין גרמניה לישראל

חיים ואמיר, אזרח ותיק ותלמיד צעיר
חיים אדרוקי בצעירותו
העלייה לארץ ואהבתי לספורט

שמי חיים אדרוקי, נולדתי בשנת 1937 בבולגריה בעיר פלובדיב. במלחמת העולם השניה עברתי את כל הגזרות, ובשנת 1948 עליתי ארצה.

עלינו ארצה אמי, אחותי ואני באניה מרומניה, שם האוניה היה "פאן קרצן".

בארץ התגוררנו תחילה במשך כשנה אצל הדודה שלי בתל אביב עד שקנינו דירה משלנו בצפון תל אביב.

למדתי באורט יד סינגלובסקי. עוד כנער צעיר אהבתי והצטיינתי בספורט. הייתי אתלט טוב, ולדוגמא רצתי 60 מטר בזמן של 7.7 שניות. אבל האהבה הגדולה שלי היא כדורסל, שיחקתי בנוער של הפועל תל אביב בשנים (1952 -1960) בתור רכז והייתי ראש קבוצה. עד היום אני עוסק ספורט לדוגמא: אני עושה הליכות, מתאמן בחדר כושר, הולך למשחקי ספורט וכמובן גם רואה תכניות ספורט בטלוויזיה, למורת רוחה של אשתי.

התגייסתי לצה"ל שירתי בחיל האוויר כשרטט אוירונטי, לאחר שחרורי מצה"ל עבדתי שנתיים בתעשיה האוירית.

בשנת 1958, עשר שנים לאחר שעליתי לארץ, נסעתי לגרמניה למטרת לימודים. סיימתי לימודי תואר מהנדס מכונות והתחלתי לעבוד במפעלי "פורד" בעיר קלן שם הייתי אחראי במחלקת צביעה. מהמפעל שלחו אותי ללימודי המשך בתחום ריתוך, ובסיום הלימודים קיבלתי תואר נוסף של מהנדס ריתוך.

בצעירותי

תמונה 1

את אשתי הכרתי עוד בצבא, והתחתנו בגרמניה בעיר אאכן. בגרמניה חיינו חיים טובים, אך הגעגועים למשפחה ולארץ היו גדולים מאוד ולכן בסופו של דבר אשתי ואני החלטנו לחזור ארצה. באותה התקופה שתי הבנות שלנו היו צריכות להתחיל ללמוד בבית ספר, והחלטנו שכדאי שילמדו בארץ ולא בגרמניה. וכך, בשנת 1973 עלינו שוב ארצה, חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. בזמן המלחמה שירתתי בבסיס חיל האויר תל נוף.

לאחר המלחמה, עבדתי 19 שנה במפעל אורדן בנתניה בתפקיד של מנהל מחלקת הנדסה ובינוי ולאחר מכן עבדתי 18 שנים נוספות בחברת אדיג בתפקיד מהנדס פרויקטים. לפני מספר חודשים יצאתי לגמלאות. היום, לאחר שנים רבות, כשאני מהרהר בתקופה שחיינו בגרמניה אני שואל את עצמי האם עשיתי צעד נכון שעליתי ארצה?

בגרמניה היו לנו חיים טובים מאד, משכורת טובה, כל שנה היינו נוסעים לחופשה בארץ אחרת, כל דבר שרצינו השגנו. לעומת זאת, הבנות הלכו לבית ספר גרמני ופחדנו שהן בסופו של דבר יתחתנו עם גרמנים. בנוסף, אשתי (שרה) רצתה להיות עם ההורים שלה, ככה שלא היתה לי ברירה, וכידוע האישה תמיד קובעת ולכן עלינו ארצה.

בארץ אני יכול להעיד הרבה יותר קשה, מלחמות, קשה מאוד להשיג דברים פשוטים, לדוגמא: מחיר מכונית בגרמניה עולה חצי מחיר מאשר בארץ.

יש לי נכדה בשם רון, לפני כמה שבועות היא התגייסה לצה"ל. היינו כל המשפחה בבקו"מ והיה מאד מרגש. כל ההורים הזילו דמעה. לשלוח ילדה בת 18 ללא נודע. רון עושה טירונות במחנה 80. התפקיד שלי הוא להביא אותה ולהחזיר אותה מהמחנה.

הזוית האישית

חיים: מה שעברתי בתהליך הזה עם אמיר גרם לי להיזכר בילדות שאני שירתי בצבא ולכן נהנתי מאוד להיזכר בזמנים של פעם. אני מאחל לכולם בריאות, בריאות ועוד פעם בריאות.

אמיר: היה לי מאוד מעניין ללמוד מה חיים עבר איך היו חיו בגרמניה ואת מה שהוא עבר בארץ. אני מאחל לחיים בריאות, המשך חיים טובים ושימשיך לאהוב ספורט.

מילון

פלובדיב
פְּלוֹבְדִיב (בבולגרית: Пловдив) היא העיר השנייה בגודלה בבולגריה, לאחר הבירה סופיה ומהווה בירת מחוז פלובדיב.

פאן קרצן
אוניית מעפילים שבה עליתי ארצה.

ריתוך
חיבור צינורות ופרופילים על ידי קשת חשמלית.

ציטוטים

”אבל האהבה הגדולה שלי היא כדורסל, שיחקתי בנוער של הפועל תל אביב בשנים (1952 -1960) .“

”בשנת 1973 עלינו שוב ארצה, חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. “

הקשר הרב דורי