מאגר סיפורי מורשת

סבי, חיים רונה, נולד בעיר אראד שברומניה בשנת 1930. הוריו של סבי היו בעלי חנות לממכר בדים מפורסמת וידועה בעיר, ונולדו להם שלושה בנים. סבי היה הבכור, גבי אחיו הצעיר יותר וטומי בן הזקונים.

סבי למד בבית ספר יהודי בעיר, והיה שותף בתנועת נוער יהודית בעיר. משפחתו הייתה חלק מהקהילה היהודית, הם הקפידו ללכת לבית הכנסת הנאולוגי בעיר.

כשהיה אחיו הקטן בן 8 חודשים, הוא נפטר מסיבוך של דלקת ריאות ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר. משפחתו לעולם לא התאוששה מן האובדן.

בתקופת ילדותו של סבי ועם עליית הנאצים לשלטון, נאלץ סבא לענוד טלאי צהוב והמשפחה נאלצה לעזוב את העיר ולעבור לעיר סמוכה לתקופה מסוימת.

הוריו של סבי בקשו עבור המשפחה אשרת עלייה. בשנת 1951 התירו להם השלטונות לעלות ארצה יחד עם גבי, אחיו של סבי, שהיה בן 17.

סבי, חיים, לא קיבל אישור לעלות יחד איתם, ונאמר לו כי יוכל לעלות רק מספר חודשים לאחר מכן. אביו של סבי אמר כי הוא מסרב לנסוע ללא סבא, אולם סבא התעקש כי הם יעלו בלעדיו ואכן האמין כי יצליח אף הוא להשיג את האשרה. סבא נשאר לבדו במשך 8 שנים ללא הוריו ואחיו. הוא המשיך להתגורר בחדר אחד בבית הוריו, כאשר השלטונות הקומוניסטיים לקחו את יתר חדרי הבית לטובת המדינה.

דודו ודודתו של סבא נשארו אף הם בעיר אראד, והוא הקפיד לבקר אותם במשך התקופה. סבא היה ממתין לשמוע את "קול ישראל" ברדיו, כאשר באחת התכניות הוא שמע דרישת שלום מאמו. זו הייתה הפעם הראשונה לאחר שנים בה שמע את קולה של אמו.

כל ניסיונותיו של סבא להשיג אשרת עלייה לא הצליחו. הוא ניסה לשחד פקידי ממשל ולהשתמש בקשרים שונים, אך לשווא. רק בעזרת קצין רומני, שהכיר אותו בעבודתו כמנהל חשבונות במפעל עצים, הוא הצליח להשיג את האשרה.

לאחר מסע של 10 ימים ברחבי אירופה, הגיע סבא לאיטליה לעיר נאפולי ועלה על אוניה בשם "ארצה". זה היה יום שישי, האוניה מיהרה להפליג לפני שהשבת תיכנס. סבא עמד על הסיפון נרגש מאוד ואמר "ביי ביי אירופה". באוניה הגישו ארוחת ליל שבת נפלאה, סבא שתה גם יין ישראלי והיה מאושר עד הגג. סבא סבל ממחלת ים, אבל הצליח לחשוב רק על ארץ ישראל אותה יראה בקרוב. האוניה הגיעה לנמל חיפה בערב, מראה חלומי של האורות של העיר. סבא הלך לישון ולמחרת בבוקר עמד בהתרגשות על הסיפון וראה את הוריו ואחיו. אמא שלו בכתה והוא צעק לה "אם תמשיכי לבכות אני חוזר לרומניה".

סבא הגיע לארץ ומהר מאוד הכיר את סבתא והם נישאו. הוא הקים משפחה לתפארת. יש לו שני ילדים וארבעה נכדים. סבא עבד כמנהל סניף בנק והצליח מאוד בעבודתו. השנה נסעתי יחד עם אבי, סבא וסבתא למפגש מיוחד שהתקיים לרגל חגיגות 300 שנה ליהדות העיר אראד. שם זכיתי לראות ולשמוע ממקור ראשון את כל מקומות וסיפורי ילדותו של סבא.

הזוית האישית

אני למדתי מסבא שלי איך הוא עבד קשה כדי להגיע למקום שהגיע, ואת הנחישות שלו. אפילו שהיו לו קשיים הוא האמין, ואם הוא לא היה מאמין כנראה שסבא לא היה פה. אני מאחל לו שימשיך להיות אותו סבא שאני אוהב.