מאגר סיפורי מורשת

לאחר תקופת חברות קצרה של כשלושה חודשים, הסכימו סבא וסבתא להתחתן והחליטו לבשר את הבשורה הגדולה למשפחותיהם. בתחילה לא הבינו ההורים את פשר הבהילות, אך עד מהרה הסכימו והחלה התארגנות לטקס החתונה, שנקבע ליום 8 ביוני 1967, כלומר כעבור בעוד כחצי שנה. חודשי חורף 1967 חולפים כאשר שני הסטודנטים שקועים בלימודיהם וברקע מתגברת המתיחות הפוליטית-ביטחונית במזרח התיכון. את סופי השבוע הם מבלים עם משפחותיהם וחבריהם בחיפה, ושבים מדי שבוע ברכבת ללימודיהם בירושלים. במהלך הנסיעה, העמוסה לעייפה בסטודנטים וחיילים בימי ראשון, הם שומעים ברדיו טרנזיסטור שבידיהם, את האיומים המלחמתיים הבוקעים מרדיו "כל קהיר", המאיימים להחריב את ישראל בקרוב.

המחצית ראשונה של מאי 1967. נשלמות והולכות ההכנות לחתונה: מקום החתונה נקבע במלון "ציון", המלון הגדול והמודרני היחיד בחיפה, המנוהל ע"י אביו החורג של סבא גדעון, ושבו נהגו להתגורר ראשי השלטון בישראל, אורחים רמי מעלה מחו"ל, ובו אף התגורר צוות הסרט "אקסודוס", בין השאר הבמאי אוטו פרמינגר והשחקן פול ניומן. הוזמנו שמלת הכלה מתופרת וחליפת החתן בחנות בגדים. ההזמנות נשלחו לאורחים, ונראה שהכל מתנהל כשורה.

15 במאי 1967. עוד מצעד צה"ל מתקיים בירושלים, מתקבלות ידיעות שמצרים מזרימה כוחות צבאיים לחצי האי סיני. בעשור האחרון נמצא בסיני כוח חירום של האו"ם, שנועד להבטיח קיומו של הסכם הפסקת אש בין ישראל למצרים ופירוז חצי האי, מאז מבצע קדש ב-1956. יום לאחר מכן שולח הרמטכ"ל המצרי למפקד כוחות האו"ם פקודה לפינוי מידי של כוחות האו"ם מסיני, והאו"ם מסכים לפינוי מוחלט של כוחותיו מסיני ומרצועת עזה. ברית צבאית בין סוריה ומצרים נחתמה לא מזמן, ואליה הצטרפה עכשיו  גם ירדן.

23 במאי 1967. שליט מצרים, ג'מל עבדל נאצר, סוגר את מיצרי טיראן בים סוף, שדרכם מתנהלת התעבורה הימית אל נמל אילת וממנה. בישראל גוברים החרדה, תחושת הכיתור וחשש כבד מנטישת העולם. בנוסף שררה אכזבה ממנהיגותו של ראש הממשלה, לוי אשכול. כוחות המילואים גויסו והחלה "תקופת ההמתנה". צה"ל החל בגיוס המילואים, אשר גרם לשיתוק חלק ניכר של המשק. עבודת מפעלים ושירותים שובשה, וחלק גדול מן האוטובוסים גויס להובלת הצבא.

על רקע האירועים הדרמטיים שהתחוללו בחודש מאי 1967, גבר אצל הזוג הצעיר החשש מפני ביטול חתונתם, והם הגיעו למסקנה שיש לקבל החלטה נועזת.

צהרי שבת, 27 במאי 1967. גדעון ועליזה חוזרים מבילוי ב"מכייאט ביץ" (חוף כייאט, לימים חוף הכרמל), מקום הבילוי הרגיל של צעירי חיפה ומחליטים שיש להקדים את חתונתם ליום שלמחרת, יום ראשון ה-28 במאי, שהוא ל"ג בעומר, היום היחידי המותר לנישואין בתקופת ספירת העומר!

ההורים, לאחר תדהמה קצרה, מבינים את ההיגיון שבהחלטה זו, ונרתמים מיד להוצאתה אל הפועל, אך קודם כל יש לדאוג לשני נושאים, שבלעדיהם לא תתכן החתונה – אולם פנוי ורב שיסכים לחתן את הזוג.

למרבה המזל והפליאה, הודיע אביו החורג של סבא שחתונה אחרת, שהייתה אמורה להתקיים ביום ראשון, ה-28 במאי, שהוא ל"ג בעומר – בוטלה וכך עמד לרשות גדעון ועליזה אולם לחתונתם. עם צאת השבת יצאו בבהילות אבי הכלה שמואל והחתן המיועד גדעון לביתו של הרב הראשי של העיר חיפה, הרב יהושע קניאל, שהיה קרוב משפחה, והיה אמור להשיא את הזוג במועד המתוכנן, כדי להודיע לו שהחתונה הוקדמה, ולקבל את הסכמתו לערוך את טקס החופה למחרת, כלומר, בל"ג בעומר.

הרבנית קיבלה את פני האורחים והכניסה אותם אל הרב, אשר לאחר קבלת ההסברים, נענה להפצרות הרבנית להיעתר לבקשה המיוחדת, שכן הקדמת חתונה היא מצווה גדולה ביהדות. בזמן שגדעון ושמואל נסעו לרב, עליזה נסעה בדחיפות אל התופרת, לבצע מדידה סופית של שמלת הכלה. עם שובם של עליזה וגדעון אל בית הורי הכלה, הם החלו לצלצל בטלפון הקווי היחיד בבית לעשרות המוזמנים, כדי להודיע להם על הקדמת החתונה ליום המחרת.

חצות מוצאי שבת, 27 במאי 1967. הזוג הצעיר ישן אצל הורי הכלה, כאשר לפתע נשמעת דפיקה חזקה בדלת הבית, שאליה לוותה ההודעה כי האנשים הם מהצבא, והם באו לגייס את סבתא עליזה למילואים. מבעד לדלת ובלי לפתחה, הודיע אבי הכלה שהיא אינה נמצאת בבית ואינו יודע היכן היא. גיוסה לצבא היה שולל כל אפשרות לבצע את תוכנית החתונה.

בוקר יום ראשון 28 במאי 1967, ל"ג בעומר. הכנות אחרונות של בני הזוג, קניית נעליים, ביקור אצל הספר והספרית, איסוף חליפת החתן מחנות הבגדים, ושמלת הכלה מהתופרת.

שעה  17:30. המוזמנים, בעיקר נשים, ילדים ומבוגרים מתחילים להתכנס במלון "ציון" (הגברים הצעירים גויסו לצבא). החתן והכלה הגיעו לאולם והחל טקס החתונה, בעריכתו של הרב הראשי של חיפה, הרב יהושע קניאל. בגמר טקס החופה התיישבו המוזמנים ליד שולחנות עמוסי כל טוב, התזמורת פצחה בנגינה והחתונה התנהלה בשמחה כהלכה. לאחר תום הטקס עלו החתן והכלה אל גג המלון ושם התבודדו למספר דקות. הכלה ענדה לחתן את טבעת הנישואין, שסבא עדיין עונד עד היום הזה לאחר 48 שנה. הזוג הצעיר התבונן בשקיעה ובכוכבים הראשונים וחש סיפוק רב על הצלחתו במימוש הרעיון, שנהגה רק לפני יממה אחת ולמרות המכשולים הגדולים הצליחה המשימה מעל ומעבר.

עם שובו של הזוג מהגג לאולם החתונה נראו מסביב המוזמנים כשפניהם עגומות, לאחר שהקשיבו ברדיו לנאומו של ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול. היה זה נאום מפוחד וחסר בטחון עצמי, שרק הגביר את תחושת המצוקה שבה נמצא עם ישראל באותם שבועות שנקראו "תקופת ההמתנה". נאום זה עורר לחץ דעת קהל להקמת ממשלת אחדות לאומית, שאליה צורפו כל המפלגות הגדולות, ומונה משה דיין לשר הביטחון.

שמונה ימים לאחר החתונה, יום שני ה-5 ביוני 1967 בשעה 08:10 נשמעה צפירת אזעקה בכל רחבי הארץ, ופרצה מלחמת ששת הימים. ישראל פתחה במכת מנע ותפסה את צבאות האויב בהפתעה מוחלטת. עד לצהרי אותו יום הושמדו על הקרקע בשדות התעופה של מצרים וסוריה מרבית מטוסי האויב ומקצתם (אלה שהצליחו להמריא) הושמדו ע"י חיל האוויר הישראלי בקרבות אוויר. חיסול חילות האוויר של האויב הקנה לישראל עליונות אווירית מוחלטת ושמיים נקיים מעל מדינת ישראל, שבחסותה פרץ חיל השריון הישראלי לחצי האי סיני ורצועת עזה וכבש את כל השטח עד לתעלת סואץ, תוך שישה ימים. בצהרי 5 ביוני, לאחר שהמלך הירדני חוסיין, שניזון משקרים שקיבל משליט מצרים נאצר על הצלחות כביכול של הצבא המצרי, הורה ללגיון הירדני להצטרף למלחמה והחל להפגיז את ירושלים. הצטרפות ירדן למלחמה אפשרה לישראל לפלוש לשטחי הגדה המערבית, אשר נכבשה לרבות העיר העתיקה, ושוחרר הכותל המערבי. בשני ימי המלחמה האחרונים כבשה ישראל גם את רמת הגולן, והשלימה את ניצחונה המזהיר.

סבא וסבתא צדקו בהחלט בהחלטתם להקדמת חתונתם. מאז 28 במאי 1967 הם נשואים באושר עד עצם היום הזה. נולדו להם 3 ילדים ו-8 נכדים.

תשע"ה 2015